לצערנו במדינת ישראל יש ניסיון רב בטיפול במחבלים שהשתלטו על אוטובוס עם בני ערובה ואיימו עליהם או פגעו בהם. די עם נזכיר את קו 300, את אוטובוס הדמים בכביש החוף ואת אוטובוס האמהות ליד דימונה. הניסיון שלנו, הפקת הלקחים מהאירועים ותרגולות ואימונים מקצועיים איפשרו לנו להקים יחידת עילית שיכולה לטפל באירוע מהסוג הזה במקצועיות, ואף לשתף יחידות עילית של כוחות משטרה בעולם בידע שרכשנו. במקרה של האוטובוס בפיליפינים - מהרגע שהוחלט להשתלט עליו, המבצע לא היה צריך לקחת יותר מכמה שניות. העובדה שנהרגו בפעולה שמונה בני ערובה מצביעה על ליקויים. יתרה מכך, היה שם איבוד שליטה כמעט מוחלט. הכוח הפיליפיני ניסה לפרוץ, שבר כמה חלונות וגם דלת ראשית והסתער. אז נשמעו יריות והיה בלבול - ייתכן שבן ערובה או שניים נהרגו מכדור תועה. ואז, במקום שכל הכוח ייכנס פנימה, נכנסו רק כמה שוטרים, ניהלו קרב יריות בתוך האוטובוס ונסוגו. זה משהו שלא ייעשה. מיד לאחר שהכוח נסוג, השוטרים החלו להשתמש ברימוני עשן וניסו לפרוץ לאוטובוס פעם נוספת. במקום להיכנס במקביל מכמה שיותר מקומות, הם נכנסו רק מחלון אחד. בסוף מתברר שהחוטף נורה מבחוץ, ולא על ידי הכוח שנכנס לאוטובוס. זה בהחלט נראה כמו טכניקה מאוד פרימיטיבית, חסרת הכוונה פיקודית ומלאה חוסר החלטיות שאיפשרו לחוטף זמן תגובה וירי. היחידה שפעלה כאן כנראה לא היתה מיומנת מספיק. עבור יחידה מתאימה ומיומנת זה אמור להיות אירוע פשוט. ברגע שהכוח פועל ומגיע מכל כיוון אפשרי במקביל תוך כדי ניפוץ כל החלונות, אין לחוטף יכולת פעולה. הוא נכנס לבלבול ולפאניקה ובתוך שניות הכל נגמר מבחינתו.
