לא בכל שנה ניתן פרס נובל לספרות, שהוא פרס חשוב - לאדם חשוב. דומה כי השנה כלל זה מתקיים, עם זכייתו של מריו ורגס יוסה, הסופר הפרואני, הנחשב - ובצדק - לאחד מגדולי הסופרים של אמריקה הלטינית. בעיניי, היכולת הגדולה של יוסה מתבטאת בכך שבניגוד לסופרים דרום-אמריקנים רבים, שנוטים לכיוון הפנטזיה והאגדה, יוסה מתבסס על כתיבת ספרות ריאליסטית לגמרי, וזאת באופן מדויק להפליא. בגישה זו הוא מתמיד מאז הרומן הראשון שלו, "העיר והכלבים", ובה המשיך בשאר ספריו כגון "דודה חוליה והכתבן". גם כאשר נטה לעסוק במיתוס ובעולם האגדה, הצליח לעשות זאת באופן ריאליסטי מובהק ללא שאיבד את הנגיעה העמוקה לעולם האגדה. כתיבתו הריאליסטית של יוסה היא חלק מתפיסת עולם שלמה, הרואה בכתיבה הספרותית מעשה הנובע מגישה מוסרית מובהקת. עבור יוסה, הכתיבה הספרותית היא, כמובן, ענף של האמנויות היפות והאסתטיקה היא חלק מתכונותיה המשובחות, אולם התנאי הראשון וההכרחי הוא המוסריות שבכתיבה. במובן זה, יוסה נקט עמדה מאוד "יהודית" באשר למשימת הכתיבה והמשמעות של הספרות. אולי יש בכך גם להסביר את חיבתו וידידותו העמוקה ורבת השנים עם מדינת ישראל ועם התרבות היהודית. כך, למשל, אין זה מקרה שדמותו של מספר הסיפורים ויוצר ובונה העולמות בדיבור, שהוא הגיבור בספרו "הדברן", הוא יהודי שמקדיש את חייו למלחמה בהכחדת יערות הגשם והשבטים השוכנים בתוכם. תפיסה זאת עמדה, מן הסתם, בנטייתו של יוסה אל הפוליטי עד כדי ההתמודדות שלו למשרת הנשיאות בפרו. היו שראו בהתמודדות הכושלת הזו של יוסה עלבון לסופר שבו. אולם יוסה מעולם לא היה שייך למשפחה הספרותית ה"טהרנית", אלא כאמור ראה את המוסרי והספרותי כשניים ההולכים בדרך יחדיו. ברמה האישית, יוסה השפיע על כתיבת הרומן הראשון שלי "זמן אלול", אשר בדומה לזירת הפעולה של "העיר והכלבים" של יוסה, עוסק גם בסיפורם של נערים הגדלים יחד בתנאי פנימייה. כמו יוסה, ניסיתי להעביר באופן מדויק את סגנונן וטון דיבורן של הנפשות הפועלות, וכן את האנושיות והאכזריות שמתגלות לגיבור בתנאים אלו. כתיבתו של יוסה יכולה לשמש מוקד השראה לכתיבה ולתפיסת הספרות באופן כללי, ובעיקר באקלים ספרותי שבו האתיקה הפכה למוטיבציה זניחה ומזולזלת בעשייה הספרותית.
