צדק חברתי

מעבר למה שחשפו האירועים האחרונים - שני מרצים בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית השתמשו במרותם לצרכים מיניים - יכולים האירועים ללמד אותנו על דרך ההתמודדות הקלוקלת של המוסדות להשכלה גבוהה עם תופעות אלו.

כמעט בכל מוסד להשכלה גבוהה קיימת נציבת תלונות הטרדות מיניות. סטודנטיות וסטודנטים יכולים להתלונן בפניה על הטרדות מיניות. שמה של הנציבה ופרטי הקשר עימה נגישים. עד כה נקודות האור, אבל כאן גם נגמרת השקיפות של המוסדות להשכלה גבוהה באשר לדרך הטיפול בהטרדות מיניות. מהמקרה של פרופ' בן ארי באוניברסיטה העברית יכולנו ללמוד כי לצורך בירור התלונה הוקם בית דין משמעתי באוניברסיטה. בית הדין פעל במשך שנתיים, אך חבל שהיו צריכות לעבור שנתיים מאז המקרה כדי שקהל הסטודנטים יידע על קיום בתי הדין. במרבית המוסדות ועדות המשמעת הן אלו שדנות במקרים של הפרת תקנוני המוסדות. אך מתי פועלת ועדת משמעת ומתי, לעומת זאת, מוקם בית דין משמעתי? במה הם שונים בהתנהלותם? לכך אין תשובה.

למעשה, סטודנטית שמתלבטת אם להגיש תלונה לא יכולה לדעת כיצד תטופל פנייתה. האם סודיותה מובטחת? לפי החוק למניעת הטרדות מיניות, מותר לנציבה על הטרדות מיניות לקיים בירור מול המתלוננת ומול נשוא התלונה. כלומר הנציבה יכולה לשאול את המטריד לכאורה שאלות בהתבסס על המידע שקיבלה מהסטודנטית. חלק מהתקנונים של המוסדות קובעים כי זכותה לסודיות תישמר, אולם לא כולם. זהו פתח לחשיפתה.

סתירות בין החוק הפלילי לבין תקנוני המוסדות באות לידי ביטוי גם בהיבטים נוספים. דוגמה מטרידה במיוחד היא זכותה של המתלוננת לתת את עדותה ללא נוכחות נשוא התלונה. החוק הפלילי הכיר בכך שמתן עדות של המתלוננת בנוכחותו בעייתי, שכן בכך נחשפת המתלוננת ללחצים לשנות או למתן את עדותה, לחצים שנובעים מהקושי שבעימות. קשיים אלה יכולים להביא לשינוי בעדות ובכך להפריע להליך בירור הוגן. זו הסיבה, אגב, שבחוק הפלילי למניעת הטרדות מיניות מותר למתלוננת להעיד ללא נוכחות המטריד.

הגיע הזמן שתהיה שקיפות מלאה בכל הנוגע לטיפול בהטרדות מיניות באוניברסיטאות. זכותנו לדעת איזו ועדה תקום (ועדת משמעת או בית דין משמעתי), לפי איזה חוק היא תפעל (החוק הפלילי או תקנון המוסד), מהו לוח הזמנים לפעולתה, אילו זכויות יש למתלוננת ולנשוא התלונה ומהם טווחי העונשים והפיצוי (מהמקרה האחרון למדנו על פיצוי כספי שהעניקה האוניברסיטה העברית).

הזכות להליך שקוף וברור היא מובנת מאליה. אך מעבר לכך הזכות לא להיות מוטרדת במוסד אקדמי והזכות להיות חופשייה משימוש לא הולם במרות ובסמכות של מרצה היא בסיסית יותר. הגיע הזמן שהמוסדות להשכלה גבוהה יכירו בכך. עליהם לפעול להסדרת הליך הטיפול בהטרדות מיניות, כדי לשחרר את הסטודנטים מניחושים לא מבוססים. בכך הם יתרמו להטמעת הנורמה שיש פסול במרצה המקיים יחסים אינטימיים עם סטודנטיות או סטודנטים ושעל התנהגות כזו יש להתלונן מחד גיסא ולתת את הדין מאידך גיסא.

הכותבת היא רכזת מגדר בהתאחדות הסטודנטים הארצית

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו