כיפת ברזל היא מערכת מעולה, מערכת מובילה בעולם. כל התשבחות מגיעות למתכנניה, יוצריה ומפעיליה. אך ניסיון העבר במזרח-התיכון מלמד שרק תקיפה חכמה ונועזת, המוציאה את האויב משיווי משקלו, עשויה להביא את הפתרון הרצוי לנו - תקופת שקט ארוכה. לא ייתכן כי נאפשר לצד השני להכתיב את המהלכים, כולל התחלות והפסקות אש לנוחיותו. לפני כמה ימים הם החלו לירות, ועתה מתקבלים דיווחים כי הם מבקשים הפסקת אש. אנחנו לא צריכים לפעול בהתאם לקו שאותו הם נוקטים - אלא לגרום להם לפחד בכלל להתחיל איתנו עוד לפני שהם מבקשים עוד הפסקת אש זמנית. אסור לנו להיות בתפקיד הנגררים. המצב מספיק גרוע ומביך. אנו חייבים לחזור להיות היוזמים תוך גילוי תושייה, תעוזה, דבקות במשימה ואומץ לב בקרב מקבלי ההחלטות הבכירים, כי בקרב הכוחות המבצעים בשטח - אוויר, ים ויבשה - אין בעיות בנדון. צה"ל של היום, על כל חילותיו, הוא צבא טוב, משוכלל, מאומן ובעל כושר ביצוע טוב מאי פעם. אנחנו צריכים להחליט. לטעון שהאויב עבר את "הקו האדום" ולהגיב על כך בצורה מוגבלת ולא החלטית או להיענות מהר להפסקת אש בלי שחמאס הוכה דיו - זו טעות. נכון שזו תהיה טעות, במצב הנוכחי, לצאת למבצע דמוי עופרת יצוקה, אך אם לא נגיב כעת באופן חריף גם כלפי מטרות איכותיות שאינן עוד מחסני נשק, מנהרות, חוליות שיגור וכו', אנחנו נהיה במצב נחות. עלינו לתקוף גם מפקדות, מרכזי תקשורת, מפקדים בכירים, אנשי מפתח, מפעלי ייצור אמצעי לחימה ומפעלי טילים. כלומר, לבצע עליית מדרגה משמעותית שתביס את הצד השני. מי חלם שנגיע למצב המביך שבו משגרים לעבר ישראל כ-100 רקטות מסוגים שונים ביממה ומכוונים טיל קטלני על אוטובוס בצבע צהוב שמוביל תלמידים, ואנו לא נגיב בחריפות? אסור להגיע למצב שהאויב יכתיב מתי האש מתחילה וכמה זמן תימשך. טעות תהיה להמתין עד שלא תהיה ברירה ואז להידרדר ל"עופרת יצוקה 2". יש להניח כעת, רק לצורך הדיון וכעזר לקבלת החלטה אמיצה ונבונה, שבאוטובוס הצהוב אכן ישבו 50 ילדים תמימים ולקבל החלטה נכונה בהתאם. בחיל האוויר קראנו למצב כזה "כמעט שנפגע", כלומר מטוס שנקלע באשמת הטייס לכמעט תאונה ונחלץ במזל נחשב בעינינו ל"פגוע ומחוסל", על כל המשתמע מכך. ישראל נמצאת כרגע במצב של "כמעט שנפגע". מנהיגיה חייבים לקבל החלטות נבונות ואמיצות, שאינן עדיין עוד עופרת יצוקה, אבל הן כוללות עליית מדרגה בסוג המטרות ובעוצמת הפגיעה בהן. בכל מלחמות העבר האויב קרס כשהוצאנו אותו משיווי משקלו על ידי ביצועים נועזים ובחירת מטרות בלתי צפויות. ידענו שכל זמן שהוא נלחם לפי תכנון קיים, ביצועיו וכוח ספיגת האבידות שלו איפשרו לו לשרוד ואף להגיע להישגים בשטח. אל לנו לשכוח את מסקנות העבר בתהליך התכנון לעתיד.
