"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בלי פוליטיקה: הערת שוליים קולנועית

,עודכן

עשיית סרטים היא מלאכה מתישה. מעבר לכתיבת התסריט, ההפקה, הצילומים ולבסוף העריכה - חשוב גם למצוא טיימינג מוצלח לבכורה בפסטיבלים ובבתי הקולנוע. סרטו של יוסי סידר "הערת שוליים" הצליח גם מבחינת התזמון. לאחר שזכה לאחרונה בפסטיבל קאן בפרס התסריט, הוא עולה לאקרנים גם בארץ.

הבכורה הארצית יצרה קירוב תאריכים שממנו אנו יוצאים נשכרים. אתמול ציינו את יום ירושלים והיום תחול בכורת הסרט, צירוף מקרים שמחזק את הסרט, שכל כולו ירושלמיות מהסוג היפה. העלילה עוסקת ביחסי אב ובן, שניהם פרופסורים לתלמוד, ובמתח הנוצר בעקבות הענקת פרס ישראל לאב. הדרמה מנוקדת באנקדוטות קומיות של טעויות המובילות את העלילה באופן קולח ומרתק.

עם התפתחות העלילה שבעה העין ממראותיה של ירושלים, לא כגלויות תיירים הממתגות אותה כקדושה בערים על אתריה הדתיים, ולא כפסיפס הקלישאתי של האנשים המרכיבים אותה - החרדי, המוסלמי והכומר הנוצרי. במקום זאת מדריך אותנו סידר בסיור אישי, אותנטי, של "ירושלמים" אמיתיים, בשכונות התומכות את העיר העתיקה שבהן נכתב הנרטיב הירושלמי העדכני. זאת תזכורת אמיתית לתמימות ולאור הרך העוטף את העיר הזו ותושביה גם בלילות הקרירים שלה.

יש בכך רווח כפול, גם ברמה הפרטית וגם ברמה הלאומית. נסו רגע להיזכר מתי הלכתם לקולנוע ובחרתם לצפות בסרט ישראלי. עכשיו נסו להיזכר מתי ראיתם סרט ישראלי שאינו עוסק בבעיה פוליטית בוערת או במצב החברתי המבעבע והרוחש סביבנו. אפילו סרטו המצוין והמעוטר של ערן קולירין "ביקור התזמורת", שגולל סיפור פשוט ומלוטש של תזמורת שמאבדת את דרכה, טמן בחובו את איבוד דרכנו במסלול השלום, ויעיד על כך יותר מכל המצב הנוכחי במצרים.

וכך גם מצטייר היצוא התרבותי שלנו, ייצוג שהוא לרוב חד-צדדי מהכנף השמאלית של המפה הפוליטית-תרבותית. איני מתלונן אלא מצביע על שיקוף של מצב. רוב הסרטים הישראליים שמצליחים בחו"ל מבטאים אותה עמדה פוליטית. וקולנוע, אף שהוא גם מכשיר ליצירת שינוי חברתי ופוליטי, הוא קודם כל פלטפורמה בידורית. לעיתים, סיפור אישי שלא מעמיס על כתפיו את כל צרותיה של האומה יעביר מסר נוקב ואמיתי יותר, שלא לומר מהנה ומפרה יותר.

וכך אנו חוזרים לירושלים המשתקפת אחרת - כפי שלא ראינו אותה מזמן - בסיפור הקטן שמספר לנו סידר.

יום ירושלים, שיותר ויותר נראה בשנים האחרונות כמו חג של הציבור הדתי-לאומי בלבד, הוא תו אזהרה לניתוק משורשינו התרבותיים. דווקא צפייה בסרטו של סידר מזכירה לכולנו - חילונים ודתיים - מדוע ירושלים שלנו כל כך מיוחדת, ולא תוך כדי עוד דיון מייגע על "מצבה הפוליטי".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר