מחאה עם קסם מיוחד

"אנחנו מבינים שאתם רוצים לחיות יותר טוב, אבל מה זה אומר? מה אתם רוצים-". אלו היו השאלות שהופנו לעברי השבוע שוב ושוב כאשר נקלעתי לוויכוח בין האוהלים בחולון. עבר כשבוע מאז נשביתי בקסם המחאה. כחלק מההזדהות הארצית עם המחאה הקמנו, קבוצה של צעירים וסטודנטים, מתחם אוהלים זמני בחולון. התגובות מהעוברים והשבים היו מגוונות, חלק היו ריקות מתוכן וחלק היו סתם הצהרות פוליטיות, אבל היו גם תגובות ערות של הזדהות, מצוקה ואפילו מהפכנות, רחמנא ליצלן.

במפתיע, מרבית בעלי הדעות שעצרו לידנו לשיחה היו גמלאים. אחד מהם אמר לי ברגע של כנות: "אתם התוצר של חלום שהתפוצץ לנו בפרצוף". האומנם-

מה בעצם לנו ולמהפכות? אנחנו, הנקראים "דור הביניים", לא נולדנו עם כפית של כסף, אבל גם לא במעברה. אנו אנשים שעובדים ומתפרנסים בכבוד, סטודנטים לתואר ראשון או שני, גרים בשכירות, בעליה הגאים של חיית מחמד עם שם קיטשי ומתייצבים למילואים כשקוראים לנו. אנחנו לא מהפכנים או אנרכיסטים, אז למה אנחנו צריכים את זה-

ובכן, בואו נודה על האמת. למרות שהמצוקה היא המניע העיקרי להתקוממות, ואף שרובנו באמת לא גומרים את החודש, אין ספק שבוער כאן גם קסם מיוחד. בסופו של דבר קשה להודות בזה, אבל יש משהו מרגש במילה "מהפכה". במאהלים ההרגשה היא של שינוי, אנרגיה שונה, כזו שמרגישים רק כשלוקחים את העניינים לידיים.

אז מה בעצם אנו רוצים להשיג? האם מדובר במחאה להשגת דיור בר השגה, או שבעצם זהו הר געש של חוסר עצמאות מנוונת שנפרץ? האם המחאה עצמה היא המטרה שלשמה התכנסנו? ובכלל, מה מניע 30 אלף איש להגיע לכיכר-

לעת ערב הגיעו לאוהל שבו ישנתי הוריי עם אחייני בן ה-9. הוריי הביטו בי באמפתיה. את המבט שבעיניהם כבר זיהיתי מפעם. זה היה המבט של "אנחנו לא מבינים למה אתה עושה את זה כי זה לא יעזור, אבל בסדר, אתה הבן שלנו, שיהיה". אך בעיני האחיין שלי היה מבט אחר, היה בו ניצוץ. זה היה ניצוץ תמים של שייכות.

האמת היא שאת התשובות לרוב השאלות אין לי, ויכול להיות שהמחאה הזו לא באמת תצליח. אבל את הניצוץ שבעיני האחיין שלי, ניצוץ המחאה, אני בטוח שהוא ייקח הלאה למסלול חייו, ואני יודע שהוא יזכור איך פעם הדוד שלו וחבריו הסטודנטים ניסו להשפיע על דרך החיים שלהם במדינה. יודעים מה, אני מוכן להסתפק בזה.

הכותב הוא סטודנט בן 27 מחולון

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו