מגיעה לממשלה הערכה על ההחלטה להחזרת גלעד שליט. כל לוחם לפני יציאה למבצעים מורכבים חש שהוא עלול ליפול בשבי. מצד שני, בעת המבצע כל כולך מרוכז בביצוע עצמו. יותר מזה, אתה מאמין ויודע שאם תיפול בשבי כל העם בישראל וממשלתו יעשו הכל כדי להחזירך הביתה חי בהקדם האפשרי. אמונה צרובה זו הפכה לאחד מעמודי התווך של היכל הגבורה וביצועי העילית של לוחמינו כולם. יש מצבי קיצון ששרי הממשלה, ובמיוחד העומד בראשה, צריכים וחייבים לומר: "אנו מספיק חזקים להיות חלשים". התעוזה להכיר בכך הוא מקור העוצמה והנחישות לקבלת החלטות קשות בשעת מבחן. לאחרונה נפגשתי לערב של שיחת נפש עם בוגרי קורס הטיס של רון ארד, ואכן היה זה אירוע מרגש. לאחר מלחמת סיני טסתי שנה בטייסת צרפתית שטייסיה לחמו במלחמת אלג'יר. לאחר מלחמות ששת הימים וההתשה למדתי בקורס פיקוד ומטה של המארינס האמריקני, כשכל יתר חניכיו היו בוגרי מלחמת וייטנאם. השיחות בינינו היו פתוחות, כנות וכמעט ללא מגבלות. יצאתי מהן זקוף וגאה שאני חלק מעם ישראל המיוחד והייחודי. הדאגה ההדדית, החברות, התעוזה, התושייה, הדבקות במשימה וכושר ההקרבה של המפקדים והלוחמים שלנו הם הערבות הבלתי מתפשרת ותעודת הביטוח לקיומנו בשעות המבחן הקשות באמת. כשם שכוח ההרתעה של צה"ל מגן על מדינת ישראל, כך גם בנושא החטיפות והשבויים. רק שמירה על הרתעה אמיתית בנושא רגיש זה תמנע חטיפות שבויים בעתיד. מה שיכריע זו הדבקות לקבל החלטות ולבצען בתבונה. לכוחות הביטחון המגוונים שלנו יש היכולת לבצע כמעט כל משימה הגיונית ומורכבת שתוטל עליהם, כמו מבצע הבאת חמשת הקצינים הסורים על ידי סיירת מטכ"ל, שגרם למימוש מיידי של עיסקת החלפת השבויים בזמנו והיד עוד נטויה בנדון, ככל שיידרש. חשוב גם לזכור את הכרזתו של נסראללה, מנהיג חיזבאללה הרברבן, שאם היה יודע מראש את תוצאות מלחמת לבנון השנייה לא היה מעז לפתוח בה. ואכן, הסיבה היחידה שהוא לא עוזב את הבונקר שלו בארבע השנים האחרונות נובעת מ-34 הדקות של פתיחת המלחמה, שבהן חיל האוויר פגע והשמיד את 19 המפקדות והמבנים של מנהיגי חיזבאללה ברובע דאחיה בבירת לבנון בדיוק אופטימלי. עיסקה מוצדקת בתנאים הקיימים היתה לי זכות לפקד בנפרד על שתי טייסות קרב ועל בסיס במלחמת ששת הימים, במלחמת יום הכיפורים ובשתי מלחמות ההתשה שהתחוללו בעקבותיהן, דבר שחייב אותי להכיר מקרוב את כל נושא השכול, שהוא המורכב והרגיש שהכרתי מעודי. עד היום אני קשור ומסייע למשפחות שכולות שבניהן נפלו תחת פיקודי. אין אסון גדול יותר מאשר לאבד בן או בת בדמי ימיהם, ואין פלא שעולמן של המשפחות חרב עליהן. לכן אנו מצווים להאזין לטענותיהן, להיות קשובים לציפיותיהן, לגלות הבנה מירבית לבקשותיהן ולחבקן בחום. מצד אחר, ברגע שהתברר שעיסקה טובה מזו הקיימת לא נצליח לקבל בעתיד, נכון היה לקבל החלטה אמיצה על החזרת לוחם שנפל בשבי ולא להפקירו. במקביל, כולנו תקווה שאכן רה"מ יקפיד על צוואתו המעודדת, שלפיה כל שבוי משוחרר שיחזור לנתיב הדמים הטרוריסטי - דמו בראשו! עיסקת שליט היתה מוצדקת בתנאים הקיימים. האלטרנטיבה היתה הפקרת לוחם צה"ל ואיבודו, כפי שקרה לצערנו עם רון ארד, דבר שעלול לפגוע באמון ובאמנה הסמויה הקיימת בין עם ישראל וממשלתו לבין הלוחמים בשטח מדורי דורות. מנגד, אך ורק קבלת החלטות אמיצות, המבוססות על לקחי עבר בנדון, עשויה ליצור הרתעה אמיתית ואמינה. סביר להניח שנידרש לעמוד בניסיון קשה זה בעתיד, תוך ידיעה מפורשת שכישלון עלול להיות קריטי. לכן מערכת קבלת ההחלטות הבכירה, הכוללת את רה"מ, השרים הרלוונטיים ובכירי מערכת הביטחון המעורבים בנושא, חייבת לתרגל "על יבש" בהקדם, אחד לאחד, מקרי חטיפה נוספים, כולל כל תהליך קבלת ההחלטות והדילמות הכרוכות בכך, כדי שלא ייכשלו במקרה אמת שעלול להתרחש ללא כל התרעה מוקדמת.
