המורים שלי באוניברסיטת קיימברידג' נהגו לערוך עימנו, הסטודנטים לספרות אנגלית, מעין משחק - הם הורו לנו לנהל דיון בנושא "מטרתה של הספרות ותפקידו של הסופר בחברה". זה היה משחק כיוון שהנושא גרר דיון סוער וחם מזג, שכלל הצהרות גרנדיוזיות בדבר מאפייניה המשחררים של הסיפורת, מחשבות נשגבות על האמנות כחוויה מזככת, וגם שיח על קונטרפונקט ניהיליסטי, שעל פיו אין הכתיבה משמשת קנה מידה כלשהו. אחרי הכל, די היה באזכור עריצים יודעי ספר שהיו שקועים עד צוואר בדם בני ארצם. זמן רב מחיי המקצועיים כסופר הושקע בחקר משטרים שנוצרו בידי דיקטטורים. כתבתי שלושה רומנים ספרותיים המתרחשים על רקע משטרים קומוניסטיים אוטוריטריים, והמחקר הראה בבירור שאף שהמנהיגים האלה היו ברוטליים ופראיים, היתה להם כסות תרבותית: הם היו מרותקים על ידי הכתיבה, סקרנים וחשדנים כאחד. האין זו הוכחה, אם כן, שיש לסופרים השפעה כלשהי? עריצים תאבים לכוח עליון, ובראש ובראשונה לשלוט במציאות. אך מה לעשות וזה אינו בר השגה, שכן אי אפשר לברוא צבאות יש מאין. על כן, שמו אותם עריצים את פעמיהם אל עבר האמת - בבחינת אם לא יוכלו להכפיף את העולם החומרי למאווייהם, ייתכן שיוכלו לשלוט בתפיסתנו את המציאות בעולם. בין שעל ידי הכרזה שאין מחסור במזון בעוד איכרים נזקקים לבשל נעלי עור במרק, או - במקרה של הספרים שלי - לטעון שאין פשע בזמן שמתרחשים הפשעים המתועבים ביותר. דיקטטורים חומדים את היכולת האלכימאית של הסופר - בריאת מציאות מתוך מילים - אך אין הם מבינים מאין הספרות שואבת את עוצמתה. כאשר סופרים עובדים בשירות העריץ מתפוגג הקסם, כתיבתם מושמצת והקוראים חשים בבגידה שבמילותיהם. מה הדבר מלמד? שכותב אינו יוצר את האמת אלא משרת אותה. אם כך, האם זהו תפקידו של הכותב? להיות חושף האמת אמיץ הלב המתייצב נגד השלטון? ייתכן שזהו תפקיד אחד, אך בוודאי יש אחרים, שכן מאחורי יצירות ספרותיות רבות אין שום פולמוס כלל, ולא זו בלבד, אלא שאג'נדה תקיפה ומוצהרת פוליטית היא לרוב מייגעת, חד-ממדית ואינה יותר מתעמולה. השאלה על תפקידו של הסופר נקלעת לעיתים קרובות לטיעונים מעגליים ללא מוצא. ייתכן שמשום כך, באופן אינסטינקטיבי, מאז סיום לימודיי באוניברסיטה לא עסקתי בשאלה. ההתחבטות קשה לי, והבחנותיי נעות בין אידיאליסטיות ליומרניות. האמת היא שאיני יודע. פשוט איני יודע. לכן כשהתבקשתי לכתוב מאמר זה, ליבי התכווץ בקרבי. במשך שבוע ימים דחיתי את הקץ, חוכך בדעתי אם כדאי לי להסיח את דעתו של הקורא באמצעות בדיחות ואנקדוטות או להתעמת ברצינות עם הנושא המורכב ותוך כדי כך לסבך את עצמי. נטיתי לכיוון הקליל אך המהוקצע, כאשר משהו קרה לי: בימים האחרונים קיבלתי פניות רבות להחרים את פסטיבל הסופרים בירושלים. החוויה היתה אינטנסיבית, אם כי עדיין לא תוקפנית, וכללה אי-מיילים, ציוצים והודעות מרובות בדף הפייסבוק שלי, שנשלחו לסוכן שלי ופורסמו בבלוגים שונים, בבקשה שארד מהעניין. נגליתי כאכזבה. כנראה בפעם הראשונה התוודעתי לשאלה שעליה נתבקשתי לכתוב - תפקידו של הסופר, באופן שאינו עוד מושג אינטלקטואלי מופשט. הוכרחתי להתמודד איתה באופן אמיתי ומיידי. איני עוד סטודנט הלוקח חלק בשיח; אני סופר, והשאלה שנשאלתי היתה מופנית אלי באופן אישי. אחת הטענות שהוצגו בפניי על ידי אלו הדוגלים בחרם תרבותי היא שהפסטיבל בירושלים מציין באופן ברור שמטרתו היא להפגיש כותבים מרחבי העולם כדי שיחלקו במה עם כותבים ישראלים. התומכים בחרם על הפסטיבל הציגו מטרה זו, כמובן, כדבר שלילי, בעוד מבחינתי זו בוודאי הסיבה היחידה לעצם קיום פסטיבל ספרות כלשהו. שהרי איזו עוד מטרה מלבד זו יכולה להיות? באופן בסיסי יותר, רעיון המפגש בין אנשים מתקשר ללב ליבה של הכתיבה עצמה. הכתיבה, בהגדרתה, מחברת. אנו חולקים אותו הטקסט, אותם עמודים נקראים על ידי מיליוני בני אדם הפזורים על פני הגלובוס. כמובן, כל אחד מגיב אחרת, ומגוון פרשנויות יכולות לנבוע מעצם הקריאה באותו הטקסט. יש קסם בדבר: אנו מוכרחים לפרש אחרת את המילים כאשר אנו ניצבים בפני דעות מנוגדות לשלנו, המשתמשות באותן הראיות. ואולם, חוששני שהקסם נמוג כאשר אנו מתחילים לשרטט קווים סביב קבוצות אנשים, ומסווגים קוראים לפי אלו שנאזין להם ואלו שלא. בשעה שכתבתי את ספרי "ילד 44", לא היה לי שמץ של מושג שהוא יזכה בקהל קוראים בינלאומי. אין ספק שהיתה לי זכות גדולה להיות אורח של מדינות אחרות, להאזין לחוות דעתם של קוראים, לחלוק במה עם מוחות מאתגרים, להכיר מקומות חדשים ולקבל תובנות על תרבויות אחרות. עד היום אני מרגיש בר מזל ומלא תודה על כל הזמנה. בסיכומו של דבר, ייתכן שאיני יכול לענות על השאלה המקורית שנשאלתי במאמר - מהו תפקידו של הסופר - אך אני משוכנע לגבי התהליך הנדרש כדי להפוך לסופר טוב יותר, והתהליך הזה בוודאי לא יתרחש אם אשאר בין קירות ביתי. הכותב הוא מחבר הספרים "ילד 44", "הנאום הסודי"
ו"סוכן מספר 6", שראו אור בהוצאת כתר; הוא ישתתף השבוע
בפסטיבל הסופרים הבינלאומי במשכנות שאננים
