משבר הדמים המתמשך בסוריה מחריף לנוכח גמגומי המערב ואוזלת ידה של הקהילה הבינלאומית. אבל יותר משהוא מצביע על עוצמתה של רוסיה, שעדיין מתנגדת לכל מהלך צבאי שהוא נגד סוריה, הוא חושף את חולשתה של ארה"ב. וושינגטון משותקת אל מול מעשי הטבח בדמשק מכמה סיבות מרכזיות. זיכרון הדימום האמריקני בעיראק, ההתבוססות הנמשכת בבוץ האפגני והתשוקה להימלט משם אף שהיציאה נקבעה רק ל-2014, הם רק חלק מהגורמים לחוסר האונים שאמריקה מפגינה. הבעיות הכלכליות הקשות, אי הרצון בהכבדה נוספת על תקציב הביטחון האמריקני וכן העובדה שהנשיא אובאמה מצוי במירוץ בחירות לא קל, מוסיפים לשיתוק מערכת החוץ האמריקנית ונוצר ואקום המאפשר לשחקנים חדשים-ישנים לחזור לזירה: כך היה עם הובלתה של צרפת במשבר לוב, וכך עם התנגדותה של רוסיה לפעולה צבאית בסוריה. העובדה שארה"ב שינתה את כיוון המדיניות מחד-צדדיות בימי הנשיא בוש לצורך בשותפים רבים ככל האפשר בניהול כל מערכה של אובאמה - רק מחמירה את המצב. למעשה, ארה"ב מחזירה את המלחמה הקרה. מלחמה שהקו המנחה שלה היה קו של הכלה ולא קו של ניצחונות. לנו נותר לשאול את השאלה הקבועה - טוב ליהודים? טוב לישראל- מעבר לקלישאה הנכונה שארה"ב חלשה מחלישה את ישראל, מלחמה קרה, שהאסטרטגיה המנחה בה היא הכלה, משליכה על המערכה מול איראן. החשש הישראלי המוצדק הוא שארה"ב עלולה לבסוף לעבור למדיניות של הכלה מול איראן. מדיניות שבה ארה"ב רק תאיים בכוח על איראן גרעינית ולא תפעיל כוח לעצור את התגרענותה הצבאית. יש לזכור כי הממשל הנוכחי לא בחל בהדלפות, למשל בנוגע לשיתוף הפעולה הצבאי בין ישראל לאזרבייג'ן, ובהבטחות לסיוע צבאי מסיבי כדי להבטיח שישראל, חלילה, לא תפעל צבאית נגד איראן. אם ארה"ב לא תתעורר בקרוב, נמצא שהזירה הסורית היא לא היוצא מן הכלל, אלא הכלל עצמו. ארה"ב חייבת לפעול כי זו לא "רק הכלכלה, טיפש" - זו גם מדיניות החוץ. ואולי מה שצריך זה שחקן הוליוודי חדש בדמותו של רייגן, שידאג להחזיר את ארה"ב למעמדה הטבעי כמנצחת המלחמה הקרה וכמנהיגת העולם החופשי. לעת עתה, רק בהוליווד הטובים תמיד מנצחים בסוף. הכותב הוא קונסול ישראל לשעבר בלוס אנג'לס
