לאמץ את ההמלצות

לא הופתענו מהמסקנות. כבר לאחר האסון שאלנו איך, למה ומדוע כך הדברים התגלגלו. איפה מקבלי ההחלטות? מדוע לא לומדים או מפיקים לקחים עד שמעלים על המזבח קורבנות? האם זו נורמה ותרבות של הזנחה, של חוסר אחריות ושל הפקרת נושאים דחופים עד שאנשים משלמים בחייהם-

שום דו"ח אינו יכול לפצות על אובדן של אח או של בן יקר, או להחזיר את הגלגל אחורה. אלה שקיפחו את חייהם אינם עוד איתנו, אבל זכרם חרות בליבנו לעד, ונעשה הכל כדי להנציחם. הקמנו אנדרטה ואת חורשת ה-44 להנצחת זכר חללי האסון ונמשיך לפתח את האתר, למרות הקשיים והמכשולים שהרשויות מעמידות בפנינו, במקום לעזור.

מייד אחרי האסון פנינו לרה"מ וביקשנו הקמת ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את אשר אירע. רה"מ החליט כפי שהחליט, והנושא הוטל על כבוד המבקר, שיש לנו בו אמון רב. הדברים המועלים בדו"ח הם קשים ביותר, המחדלים הם רבים, והכל מצביע על כשל היסטורי ועל כשלים בתהליך קבלת ההחלטות בשטח, בייחוד לגבי האוטובוס שהושלך לתוך התופת בקלות דעת ובחוסר תבונה.

אומרים שהזמן מרפא פצעים, אבל בכל דקה מאז האסון אני מתגעגע יותר ויותר לאחי היקר עאדל.

כל עוד לא הופקו הלקחים ולא מיושמים הלקחים והמסקנות מהאסון, אין לנו נחמה כמשפחה ששילמה את היקר לה מכל. מאז האסון אנו מתחננים להקמת תחנת כיבוי אש בכפר בית ג'אן השוכן בלב שמורת טבע. עד היום אנו שומעים רק הבטחות והדברים כרגיל נתקעים בביורוקרטיה. תקוותנו שמקבלי ההחלטות יפנימו, יבינו וילמדו מהתוצאות האיומות, שהאחראים במדינה יאמצו את המלצות המבקר ויפעלו כדי שאסונות דומים לא יבואו עלינו יותר. תהיה נשמת החללים צרורה בצרור החיים.

הכותב הוא אחיו של קצין השב"ס, מישר עאדל טאפש ז"ל

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו