תופעת השופינג בשמאל הישראלי משתווה בתקופה האחרונה רק לתופעת נעיצת החרבות במפלגת העבודה. שתי התופעות האופנתיות הללו מביאות לכך שמפלגת העבודה נמצאת במשבר תדמיתי חסר תקדים והסקרים מנבאים לה תבוסה קשה.
אלא שאם מרימים את הראש, רק לרגע, מעל הכותרות השחורות ומנסים לבחון את המצב, מתקשים למצוא על מה כל המהומה. את מפלגת העבודה מרכיבים כיום האנשים האיכותיים ביותר בישראל. השוו את חברי הכנסת של העבודה לכל חברי כנסת אחרים, ומיד תראו את פערי האיכות - הן מבחינת הרקורד האישי שלהם לפני הכניסה לפוליטיקה, והן מבחינת הרקורד הפרלמנטרי.
בקדנציה האחרונה, תחת יושבי הראש עמיר פרץ ואהוד ברק, הצלחנו להביא להישגים נכבדים לרבים מהמגזרים אשר היום מבקרים אותנו באכזריות. אישים בולטים באותם מגזרים - צעירים, עובדים, גמלאים, התיישבות, ערבים ועוד - יודעים שכאשר הם צריכים שרים או מחוקקים שיילחמו בעבורם, תמיד הפנייה תהיה למפלגת העבודה. בכל אחד מהמשרדים שבהם עומדים נציגי מפלגת העבודה הם נחשבים לשרים מוצלחים במיוחד - בביטחון, בחינוך, בחקלאות, ברווחה ובתשתיות.
בכנסת מובילים בחקיקה חברי כנסת כמו שלי יחימוביץ'. ברמת הובלת התהליכים, מפלגת העבודה בלמה את יוזמותיו של שר המשפטים פרידמן, והיא שהביאה להחלפת ראש הממשלה אהוד אולמרט לאחר שנחשד בפלילים. העבודה היא שדחפה את תהליך השלום והובילה את הרגיעה היחסית בדרום.
אז בכל זאת על מה המהומה? מדוע מחפשים רבים מפלגת "שמאל" חדשה-
ראשית, התשובה לכך היא שמפלגת העבודה אכן אינה מפלגת שמאל. מפלגת העבודה היא מפלגת המרכז האמיתית של ישראל - הן מבחינה כלכלית-חברתית והן מבחינה מדינית. קדימה אינה אלא אוסף של אנשים טובים ללא מחנה משותף מלבד הרצון לשלטון, ואילו הליכוד היא מפלגת ימין מכובדת. המפלגה היחידה בעלת שורשים אידיאולוגיים מצד אחד ויכולות מוכחות בהווה מצד שני היא מפלגת העבודה.
נכון שיש טרנדים יותר סוחפים מאשר מפלגת העבודה, ונכון שזה אופנתי לחבוט כל העת בעבודה ובעומד ברשותה. אבל עיזבו לרגע את הנטיות האופנתיות - ושימו לב לעובדות, לא רק לרגשות. בחנו את האנשים, בידקו את העבר שהם מביאים לפוליטיקה, את המצע האידיאולוגי, את הרקורד מהקדנציה האחרונה - ואז קבלו החלטה. האם אכן מפלגת העבודה היא כה נוראית כמו שיש מי שמבקשים לצייר אותה-
הפוליטיקה היא מקצוע אכזר. כאשר אתה מצוי בעשייה היומיומית, אתה נתון לחיצי ביקורת בלתי פוסקים. רק לאחר פרישה או הפסקה יש המתגעגעים לעיסוק הזה. בימים האחרונים אנו שומעים על כל מיני לשעברים הנוהרים לליכוד מצד אחד ולמרצ מצד שני.
האם לרגע שאלנו עצמנו מדוע הפכו אותם אנשים ל"לשעברים" בפוליטיקה? האם זה בזכות הצלחותיהם הבלתי פוסקות? האם בגלל אהבת הציבור? האם בגלל רפורמות אדירות שהוליכו? הפסיקו את מחול החרבות סביב העבודה והביטו בעובדות היבשות. כשעושים זאת, העבודה נראית טובה הרבה יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו