להיות שליח של הרבי מליובאוויטש זה לא הרפתקה אלא דרך חיים. הרבי הורה לעזור לכל יהודי בכל מקום שהוא על גבי הגלובוס, אם זה בלאוס, בתאילנד, בדרום אמריקה או בהודו. בכל מקום שיש בו ישראלים - יהיה בית חב"ד. המטרה שלנו, ההוראה מהרבי, היא אחת: לעזור. בכל דבר, בין שהוא גשמי ובין שרוחני. החל מקבלת מלון ועד קבלת השבת.
חייו של שליח חב"ד אינם קלים ומלאים בוויתורים. כבר משלב השידוך יודעים שני הצדדים על כוונתם לצאת לשליחות, אך שום דבר לא מכין אותם לבאות. להיות שליח חב"ד זה לוותר על חיי חברה, על חתונות של חברים, על בר מצוות של קרובים ועל חיי קהילה נורמליים. הלב יוצא אל מוישי הקטן. החלק הקשה ביותר הוא גידול הילדים. אמנם האמא יכולה להחליף את המורה והאינטרנט יחליף את ספרי הלימוד, אבל שניהם לא יכולים להחליף את המגלשה בחצר עם החברים.
תמיד ידענו שיש קשיים. הסיפורים על השלוחים הראשונים של הרבי לרוסיה מדברים על מסירות נפש. תמיד חושבים שמסירות נפש זה רק בוויתור ובנוחות, עכשיו אנחנו יודעים שמדובר במסירות הנפש בפועל.
למרות האירוע הטרגי, נמשיך לקיים את בתי חב"ד. אחרי הפיגוע בכפר חב"ד, הרבי אמר "בבנייה תנוחמו", וזאת השיטה שניקח איתנו להמשך הדרך - לא לשקוע באבל אלא לנצל את המרירות לבנייה ולפיתוח חדשים. יהי זכרם ברוך.
הכותב הוא שליח חב"ד בקוסומוי, תאילנד
