על פי חישובי המודיעין הישראלי הקבועים, יום פריצת מלחמה בחזית אחת - הוא יום שבו תצטרף לפחות חזית נוספת, כשהסכנה הגדולה הנוספת היא הצטרפות של חלק מערביי ישראל: חסימת צירים, לינצ'ים המוניים ומעשי רצח, ע"ע הפרעות במהלך מבצע שומר החומות.
נכון להיום, טפו טפו, החזית הצפונית יחסית שקטה אבל לא כתוצאה ממוכנות מודיעינית, אלא בעיקר בגלל פוליטיקה פנים־טרוריסטית שנתנה לצה"ל ולעם שהתגייס בהמוניו זמן יקר להתארגן. החזית הפנימית, זו של ערביי ישראל, גם כן שקטה נכון לרגע הזה. גם כאן לידלינים ולחליוות אין יד בדבר, שכן השקט לא קשור אליהם. הוא קשור לחשש המוצדק של הערבי הלאומן הממוצע (קרי: רובם המוחלט), שנובע מהלך הרוח הישראלי הנוכחי. אם לרדת לפרטים - המוני הישראלים שהחליטו שבפעם הנוראה הבאה - וכמו שזה נראה, בהחלט צפויה להיות אחת כזאת - הם לא ימתינו לאסלאמיסטים צמאי דם מאחורי דלת ממ"ד רעוע, כשביד אחת הם מחזיקים ילדים וביד השנייה מקל של מטאטא. לא. מטאטא, קרש או אפילו סכין זה נחמד, אבל כפי שלימדה אותנו ההיסטוריה המאוד קרובה, עדיף בהחלט שזה יהיה אקדח או רובה. הילדים יוכלו להחזיק את המקל. כן, ישראל מתחמשת.
ישראל מתחמשת, והאווירה הביטחונית ברחובות מתוחה. יש גם אלימות וזעם בכבישים והרבה מה לשפר, אבל בנוגע לסכנה האסלאמית מבית המצב יציב. הלאומן הערבי הממוצע רואה עוד ועוד חמושים ברחוב. הוא רואה את התורים הארוכים למטווחים ולכיתות הכוננות המבורכות שהוקמו בזריזות. הוא גם ער לסיכוייו של מחבל לצאת חי מהזירה, סיכויים שירדו דרסטית בחודשים האחרונים - והוא מעדיף לשמור על שקט.
נשמע הגיוני? רק לרובנו המוחלט והשפוי. אצל הקומץ שבמקרה גם מחזיק במיקרופונים, המצב הזה שבו היהודי הממוצע מרים ראש ומסרב להרגיש רע מזה מדובר בסיוט ותיק, והם פצחו בקמפיין הקבוע: להגן על עצמך בנשק זה רע.
הלאומן הערבי הממוצע רואה עוד ועוד חמושים ברחוב. הוא רואה את התורים הארוכים למטווחים ולכיתות הכוננות המבורכות שהוקמו בזריזות. הוא גם ער לסיכוייו של מחבל לצאת חי מהזירה, סיכויים שירדו דרסטית בחודשים האחרונים - והוא מעדיף לשמור על שקט
איך? בדרך הרגילה - דמגוגיה, חצאי שקרים וסטטיסטיקות. כך, למשל, מקרה שבו נרצחה אישה על ידי בן זוג ערבי גרם לאחרונה לתסיסה של עיתונאים ברשתות החברתיות ולשאלות צדקניות לגבי רישיון הנשק של בן הזוג, מבלי לגלות באופן נאות שכלל לא מדובר בחבר כיתת כוננות למשל, או באדם שעמד בתור לקבל רישיון לנשק ואפילו לא ביהודי. כשרוצים, אפשר לקשר כל מקרה אלימות - מריב חמולות, דרך חיסול אחות ממוצע על רקע כבוד המשפחה ועד דו"צים בפיגוע ל"חלוקת הנשקים הפרועה". אבל ברגע האמת, כשיצוץ המחבל, כולם יחפשו להתחבא מאחורי הבהמה האלימה, הגזענית והפטריארכלית שהיא ממש במקרה גם יהודי אוחז נשק.
מעדיפים אותנו רועדים מפחד בתוך ממ"ד, מחזיקים מוט וילון, או כפכף, או כל דבר מטופש שאמור להחליף נשק שיגן על המשפחה, העיקר שלא יהיה אקדח. ובכן, חברים, זה כבר לא יקרה. והממ"ד החמוש שלנו, אגב, יהיה פתוח לכולם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו