טקס האוסקר ייערך הלילה בלוס אנג'לס, בשעות הקטנות מבחינתנו, ואל קהילת חובבי הקולנוע ותרבות הסלבס, שנוהגת להישאר ערה בכל שנה כדי לצפות בטקס הזוהר, יצטרפו הפעם גם לא מעט פטריוטים ישראלים שלא יחמיצו הזדמנות לקחת חלק בחגיגה של גאווה לאומית. הרגע שכולנו מחכים לו יגיע אי שם באמצע הטקס, ואם נצליח להישאר ערים, יש סיכוי גדול שנראה את ארי פולמן, במאי "ואלס עם באשיר", עולה לבמה ולוקח את פסלון האוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר.
במות לא הוקמו בפארק הירקון וגם למזרקה בכיכר רבין אף אחד, כנראה, לא יקפוץ בארבע בבוקר, ובכל זאת, האווירה סביב סרטו של פולמן מזכירה במשהו את רגעי השמחה שמלווים זכייה באירוויזיון או בפיינל פור עם פיני גרשון. יש משהו מאוד אירוני בעובדה שסרט ביקורתי כל כך כלפי הקונצנזוס הישראלי, סרט שבו אריק שרון מתואר בגיחוך כה רב, הפך בעל כורחו למין מכבי ת"א של הקולנוע.
יש סיבות לאופטימיות: "ואלס עם באשיר" מוביל בבטחה בסקרים (ברחבי האינטרנט נותנים לו יותר מ-40 אחוז סיכוי לזכות), ואפילו מבקר הקולנוע הנערץ רוג'ר איברט מהמר עליו בלי הסתייגות. היריבים המרכזיים הם "כנופיית באדר מיינהוף" עתיר התקציב מגרמניה ו"בין הקירות" הצרפתי והאיכותי, אולם סרטו של פולמן כבר גבר עליהם בלא מעט טקסים מוקדמים, בהם גלובוס הזהב החשוב, כך שעל הנייר אין שום סיבה שלא ניקח גם הפעם. כן, כן, "ניקח", כי ברגעים כאלה אף אחד לא חושב על חבורת האנימטורים שעבדה במשך ארבע שנים על הסרט, ורואה מול העיניים רק מגן דוד. זה הסרט "שלנו", והלילה אנחנו יכולים "לקחת" או "לצאת פארשים", כאשר במקרה של הפסד יצטרפו לאוצר המילים גם ביטויים כמו "ביזיון", "שערורייה" וכמובן "אנטישמים" הישן והטוב.
איכשהו, מבעד לערפל השיח הפטריוטי, קצת קשה לראות עד כמה מדובר באמת בסרט מדהים.
"ואלס עם באשיר" הוא בעיניי, ללא ספק, סרט הקולנוע הישראלי הטוב ביותר של השנים האחרונות, ובקלות משתלב בכל רשימה של "עשרת הגדולים" אם מסתכלים על הקולנוע שלנו במבט רחב.
הוא לא סתם מאוד מאוד טוב. בשילובו החלוצי של אנימציה, תעודה ודרמה, הוא הסרט הישראלי הראשון שמביא איתו בשורה קולנועית חדשה, מרגשת ומעניינת. בשורה שהיא ראשונית לא רק בזירה המקומית, אלא מקדימה בצעד וחצי מגמות קיימות בקולנוע העולמי. דמיינו פטנט מהפכני של חברת היי-טק מהרצליה שמשנה את פני האינטרנט, או כדורגלן ישראלי שמוביל, לא סתם משתתף אלא מוביל, מועדון אירופי לזכייה בליגת האלופות.
ההקשר הכדורגלני מוביל אותי להימור האישי שלי לקראת ליל האוסקר - מפח נפש בצורת הפסד כואב בדקה ה-90, והטיעון שלי הוא פשוט להחריד. פולמן התראיין ל"ישראל היום" ואמר שהוא מוותר בקלות על אליפות של מכבי חיפה בתמורה לאוסקר.
פולמן, אוהד חיפה ותיק, שאף חקר לעומק בכתיבתו העיתונאית את נפש אוהד הכדורגל, בוודאי מכיר את המושג "נאחס".
ובכן, בהתבטאותו האומללה בדבר העדפת אוסקר על אליפות, חרץ את גורלו ו"ניחס" את עצמו. תארו לכם כמה מקסים וצנוע היה יוצא אם היה בוחר להגיד "אוסקר שמוסקר, העיקר שחיפה אלופה". אז גם היינו לוקחים את האוסקר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו