שני שליחי מצווה יצאו אמש לקהיר, ואני, עם כל משפחת שליט המורחבת ועם המוני הישראלים שבאו לבקר אותנו במאהל המחאה או הביעו את תמיכתם בדרכים רבות אחרות - מחזיקים להם אצבעות.
אינני יודע פרטים על ההצעות שבידיהם, אבל אני יודע שראש השב"כ אבי דיסקין ושליח ראש הממשלה עופר דקל נושאים באמתחתם את תקוותם המשותפת של רבבות - ואולי אף של מיליונים, שגלעד יחזור סוף סוף הביתה.
השעון כבר מראה חצות, ורק נימה דקה כחוט השערה מפרידה בינינו לבין הצלצול שיבשר על סיום כהונתה של ממשלת אולמרט. אנחנו מבינים זאת, ואני מתפלל מעומק ליבי שגם בצד השני מבינים זאת. שגם חמאס יודע ששעת הרצון הזו, הנובעת מסיבות אובייקטיביות וסובייקטיביות רבות, הולכת ומתקרבת לקיצה גם עבורם.
ביכולתם כבר מחר להפוך מאות משפחות בעזה ובגדה למאושרות. ביכולתם להחזיר מאות אסירים לבתיהם. ביכולתם לשבור את המתח הנורא ואת הספק המכרסם בליבותיהם של אלפי אנשים. מעבר לזה, ביכולתם להתחיל סוף סוף בשיקום אמיתי של עזה שלאחר מבצע "עופרת יצוקה". ומי יודע, אולי זו יכולה להיות תפנית חזרה לעבר נירמול כזה או אחר של היחסים בינינו.
אני מייחל ומתפלל שהשיחות היום יהיו רגע של חמלה. שאם ברגע האחרון יצטרכו הצדדים ללכת עוד מטר אחד זה לקראת זה כדי לסגור את העיסקה - שיעשו זאת. ששני השליחים שיצאו לקהיר ישובו בידיים מלאות באושר - ביחד עם גלעד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו