רוצח סדרתי הוא אדם שמבצע מספר רציחות כשאין היכרות בנו לבין הנרצחים. הרוצח הסדרתי אינו פועל ממניע כספי (אחרת מדובר ב"רוצח שכיר"), אלא מתוך הרצון לזכות בשליטה ולספק דחף כזה או אחר, כשלקורבן ישנה משמעות סימבולית החורגת מתפקידו כאדם. ככלל, הסוגים המתוחכמים ביותר של רוצחים סדרתיים סדיסטיים מצליחים לנהל "חיים כפולים" - חיים "רגילים" לצד מעשי הפשע - וקשה לזהות אותם. פרחאן איננו מתוחכם במובן זה - אף שטכנית הוא נשוי ואב לילדים, הוא ידוע כעבריין לאורך שנים ומגיל צעיר. כשמדברים על דפוס פעולה עברייני של רוצחים סדרתיים, צריך להבחין בין כמה סוגים; פרחאן משתייך לטיפוס הרוצח מתוך ריגוש. מדובר באדם שלא חייב בהכרח לאנוס לפני ביצוע הרצח, כשעיקר הריגוש המיני שלו עשוי לנבוע מהסבל של הקורבן. במובן זה, המוות של הקורבן הוא סוף ההנאה של הרוצח, שמעוניין שהמוות יימשך עוד ועוד. כל האלימות מעוררת ריגוש מיני וללא אלימות בדרך כלל אין הנאה מינית. לכן, ייתכן שזאת הסיבה שבחלק מהמקרים הוא לא אנס את הקורבנות. מנגד, על פי התפיסה של קאנטר, מגדולי הפרופילאים בבריטניה, מרבית הפעילויות של רוצחים סדרתיים אינן קשורות לעבריינות, ופרחאן אינו יוצא דופן במובן זה. בנוסף, לא ניתן להתעלם מהניסיון למצוא סימנים מקדימים לרוצחים סדרתיים בפונטנציה - רוצח סדרתי בפוטנציה עובר "הכשרה לעבריינות" מגיל צעיר יחסית. גורם של הזנחה בילדות והיעדר קבלה וחום מצד הסביבה הקרובה עלולים להיות מאופיינים בפסיכופתיה פרחאן בהחלט עונה על התיאור הזה, כשמגיל צעיר נחשב ל"כבשה השחורה" של המשפחה. כאיש דחוי מגיל צעיר פיתח פרחאן יחס עוין ונצלני כלפי העולם, שממנו צומחת התנהגות מפלצתית. בנוסף, ידוע שפרחאן נטה כל הזמן נטה להסתבך בעבירות מכל הסוגים ולפעמים אפילו לא הספיק להשתחרר לפני שביצע את העבירה הבאה; האימפולסיביות הזו היא גם אחד המאפיינים של הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית, המתבטאת בחוסר יכולת לדחות סיפוק והיעדר עכבות. מאפיין נוסף של פסיכופתיה הינו מניפולטיביות; הרוצח אמנם מביע חרטה ברמה הרשמית, אלא שהיא שטחית בלבד. אין לפרחאן חרטה אמיתית, משום שאין לו אמפתיה אמיתית. הכותבת היא קרימינולוגית יישומית בתוכנית התעודה ללימודי פרופילאות באוניברסיטת בר-אילן
