החלטת האוצר שעברה אתמול אומללה משלוש סיבות. ראשית כלפי התא המשפחתי. פסיקת ביהמ"ש העליון שטורפדה אתמול איפשרה לאמהות לצאת לעבוד ולהכניס עוד כסף למשק הבית. שנית, שדולת הנשים בזמנו שמה על שולחן הכנסת חוק שאותו העבירו גדעון סער וזהבה גלאון. החוק היה מתקדם אף פחות מהפסיקה, למשל הוא כלל רק ילדים עד גיל 5 ודיבר על הקלה אחרת ממס. כעת, לאור המלצת שר האוצר, גם החוק הזה לא יקודם כי שטייניץ יגיד שיש לו הצעה טובה יותר. האומללות השלישית נוגעת לכל מדינת ישראל, שרוצה להיחשב כחלק מהמדינות המערביות הנאורות. בכל פעם שבאים נושאים שקשורים לנשים ולכסף, תמיד אין כסף. וזו אומללות מאוד גדולה שמונעת מנשים לצאת לשוק העבודה, ולממש את הפוטנציאל שלהן. נשים אלה יכולות להביא כלכלה חזקה יותר, שכן מי שיוצאת לעבוד גם מוציאה כסף על קניות ואחזקת מטפלת. זה לא מפתיע אותי שזו התייחסות האוצר לפסיקת ביהמ"ש. מזמן האוצר הפסיק להיות מבצע מדיניות והוא מבקש להיות מתווה ומוביל מדיניות ועל הנקודה הזאת שדולת הנשים תלך לערער ביום שלישי אצל שר האוצר. מי שצריך להתוות את המדיניות זה ראש הממשלה.
