מפעם לפעם מתפרסמים נתונים העוסקים בפערים בחברה הישראלית, בעיקר בין יהודים וערבים. פעם מדובר בתוצאות המיצ"ב (מדדי יעילות וצמיחה בית-ספרית), ופעם בפערים בהשכלה הגבוהה. מדי פעם אנו נחשפים לשיעור תמותת התינוקות בנגב, ומדי פעם להבדלים הנוגעים לבריאות ולתוחלת החיים. כל ידיעה מסוג זה פותחת לנו צוהר למקטע אחד במסכת החיים השלמה. הטפטוף העדין של האינפורמציה מאפשר לנו לא לחבר את המקטעים השונים לכדי תמונה אחת כוללת. עם כל אחד מהנתונים כשהוא לעצמו אנחנו מסוגלים לחיות, שהרי שונות היא חלק מהחוויה האנושית, ולכן אפשר להמשיך לצעוד בנחת. לא נפסיק את שיגרת חיינו משום שקראנו ידיעה קצרה, שלפיה שיעור תמותת התינוקות בנגב הוא פי חמישה מהממוצע באוכלוסייה היהודית. לא מזמן זכיתי ביריקה על חלון המכונית שלי באזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב מנרקומנית שעמדה באמצע הכביש, ולא שעתה לניסיונותיי להזהיר אותה מפני התנועה החולפת בעזרת נפנופי ידיים. הרוק נזל על החלון הסגור, והאירוע שהרעיש, טילטל, הגעיל והפחיד אותי ליווה אותי עוד כמה שעות. כמה שעות וזהו. הרוק עוד לא יבש, ואני כבר דהרתי הרחק ושקעתי בעיסוקיי. התנועה הזאת בין זעזוע לניכור מלווה אותי גם בשעה שאני נחשפת למידע הרב הנוחת עלינו ומגלה טפח ממציאויות חיים שונות ורחוקות לכאורה. בעיתון "הארץ" פורסמו השבוע תוצאות סקר שנערך על ידי חברת דיאלוג מטעם קרן ישראלה גולדבלום. הסקר עוסק במגוון רחב של עמדות קשות וגזעניות כלפי הציבור הערבי. בראש הנתונים המדאיגים נחשפת העובדה כי רוב היהודים בישראל תומכים בהכרה מלאה במשטר האפרטהייד בארץ. "הם" (59%) מעדיפים יהודים במקומות העבודה, "הם" (49%) רוצים שהמדינה תדאג לאזרחיה היהודים יותר מאשר לאזרחים הערבים, ו"הם"(69%) יהיו מוכנים לשלול את זכות ההצבעה מהפלשתינים אם הגדה תסופח. אלו רק מקצת הנתונים שמביא העיתונאי גדעון לוי מתוך הסקר המלא. לא מדובר בהזנחה שהובילה לפערים בינינו ובין הפלשתינים, משום שהזנחה היא מונח סביל, דבר שאפשר לסלוח עליו. הגיע הזמן להפסיק להשתמש במושגים מכובסים, המרמזים על סבילות, כגון התעלמות וחוסר טיפוח. מדובר בהתנהגות אקטיבית ומודעת שתפקידה לדכא את הפלשתינים תושבי המדינה ואת הפלשתינים תושבי השטחים הכבושים. אנחנו נחשפים במלוא ערוותנו וקלוננו, אך שוב איננו רואים את האישה הבדואית, זו שתינוקה בסכנה, זו שמערכת הבריאות מתעלמת מצרכיה, זו שסובלת מאלימות כפולה - מצד בעלה ומצד מדינתה - זו שאינה חולמת על השכלה גבוהה, ואולי אינה חולמת כלל. כמו הנרקומנית בתחנה המרכזית, הסובייקטים השקופים מבצבצים מתוך הסקרים או בצמתים, יורקים על חלוננו ונעלמים שוב. כמה קשה לזכור את מה שאסור לשכוח.
