אל תפגעו באדם העובד בתחתית

הממשלה העלתה את הרעיון לפגוע בזכות השביתה ובכוחם של ועדי העובדים והעובדים המאורגנים: שר האוצר יאיר לפיד צפוי להכניס לחוק ההסדרים איסור של שביתות נמלי הים, נמל התעופה בן־גוריון וחברת החשמל - כך דווח בסוף השבוע בערוץ 10. הסעיף שהוכנס לחוברת השלישית של חוק ההסדרים יקשה את השביתה במקומות העבודה המכונים לפי חוק "שירותים חיוניים". עוד נמסר בתחילת השבוע כי הממשלה רוצה לבטל כליל את בתי הדין לעבודה. זאת לאחר שמשרד העבודה נעלם כליל. מאז כינונה של הממשלה החדשה משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה הפך פתאום למשרד הכלכלה והמסחר, ותחום טיפולו הנוסף "תעסוקה" (קרי: עבודה) נשמט - ולא בטעות.

כאשר מחברים את כלל ההצעות עם נוספות שטרם פורסמו במלואן - פגיעה בעובדי המדינה (ויש לדייק "עובדות המדינה", כי רוב עובדי המדינה הם נשים), מיסוי על קרנות ההשתלמות, אי־תשלום תוספות שכר שבמסגרת ההסכמים הקיבוציים ועוד ועוד - מגיעים למסקנה חד־משמעית. והמסקנה היא שבניגוד לדבריו של שר האוצר, ולפיהם "האדם העובד במרכז", העובד על פי מעשיה של ממשלת נתניהו־לפיד־בנט הוא לא בדיוק במרכז, אלא בתחתית. ועל גבם של העובדים ירכבו המעסיקים הפרטיים והציבוריים.

לשמחת ממשלת המעסיקים, ההסתדרות בראשות עופר עיני מגמגמת ומבקשת "להיכנס למו"מ". והעובד שואל את עצמו: "מו"מ לשם מה בדיוק?" כדי להסכים לסגירת בתי הדין לעבודה וכך להציל את חופש השביתה? או להציל את חופש השביתה על חשבון התוספות המגיעות כדין? במדינות אחרות האיגודים המקצועיים והוועדים היו עומדים על הרגליים האחוריות ויוצאים למערכה ממושכת על פחות מזה. אבל כפי שציינו, ראשי ההסתדרות הם רחמנים בני רחמנים ומהססים בין הדרישה לפתיחת מו"מ לבין איום מרומז על שביתה, איומים שלרוב לא מתממשים.

כל האמירות על הפגיעה בזכות השביתה, סגירת בתי המשפט ואי־קיום הסכמים חתומים נעשות על רקע כרסום מתמיד והולך במרחב הדמוקרטי. בשקט, ובלי שנערך פולמוס ציבורי, קיימה הכנסת בשבוע שעבר ישיבה שבה הוארך תוקפו של מצב החירום. מצב החירום מאפשר דריסה של נורמות דמוקרטיות ומתיר לממשלה להוציא צווי חירום.

בישראל 2013 אין בידי העובדים חוקה המשריינת זכויות יסוד חברתיות, ובהן זכות השביתה. מצד אחר, הימשכות של מצב החירום היא איום פוטנציאלי המרחף מעל כל החפץ בשינוי חברתי או המגן על זכויותיו. יצוין שבישראל הוכרז על מצב חירום ארבעה ימים לאחר הקמתה, בשנת 1948. זאת בהמשך למצב החירום שהוכרז על ידי הבריטים. מאז שנות ה־40 ועד היום, יותר מ־70 שנה, נמשך מצב החירום ללא הפסקה, והגיעה העת לשריין את זכות השביתה כחוק יסוד במסגרת החוקה.

הכותב הוא חבר הנהגת ההסתדרות לשעבר ומרצה במרכז "אדוה"טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו