כחלק מהמאמץ הכולל להזכיר את מאורעות מלחמת יום הכיפורים במלאות 40 שנה למלחמה, צה"ל החל לצייץ ציוצים המשחזרים את השתלשלות האירועים באזורינו באוקטובר 1973. ביום חמישי הוא צייץ, לצד קישור המוביל ישירות לדף הכרונולוגיה המלא של המלחמה, את הציוץ הבא (באנגלית):"10 באוקטובר #יוםכיפור73: חיל האוויר הישראלי מפציץ שדות תעופה בסוריה במטרה למנוע ממערכות לחימה סובייטיות להגיע לידי הצבא הסורי."
לפתע כל שוק הנפט נכנס לפניקה. בקרב משקיעים בשוק ההון, החלו להישמע שמועות על תקיפה אווירית ישראלית בסוריה וחבית נפט עלתה בדולר שלם. ברור אם כך שאלו שראו את הציוץ לא טרחו לקרוא אותו. לחלופין, ייתכן שהם חלק מתרבות שלמה שאינה מסוגלת עוד לקרוא משפט המורכב מיותר משני שמות ופועל - אפילו אם הוא קצר דיו כדי לענות על הדרישות של טוויטר.
אחרי הכול, הציוץ התחיל בציון התאריך, כולל השנה - 1973. בנוסף הוא הזכיר את ברית המועצות, אשר חדלה מלהתקיים בסוף שנת 1991. אך כל הגאונים האלו, שהערכותיהם הן אלו שמשפיעות על השוק הקריטי ביותר בעולם, לא התעניינו בעובדות אלו. כשהם ראו את המילים "ישראל" "מפציצה" ו-"סוריה" בזו אחר זו, זה היה מספיק בשביל להתחיל להעלות את מחירי הנפט.
מה שעוד יותר מטריד הוא העובדה שמחירי הנפט המשיכו לעלות גם לאחר שהמשקיעים גילו שטעו, בגלל חרדות גיאו-פוליטיות אחרות. בשעות אחר הצהריים של יום חמישי בשבוע שעבר, מחירה של חבית נפט היה המחיר הגבוה ביותר מזה כמה שבועות.
זה די אירוני אם נזכרים בעובדה שחרם הנפט הערבי הידוע לשמצה בשנת 1973 (אשר גרם לזינוק חד במחירי הנפט העולמי) היה חרם שהטילו מדינות ערב החברות באופ"ק יחד עם מצרים, סוריה ותוניסיה על ארה"ב בתגובה על תמיכתה בישראל במלחמת יום הכיפורים. אם המשקיעים, המשתמשים ברשתות החברתיות כדי לחזות תהליכים בשווקים, היו טורחים לפתוח את הקישור של צה"ל בציוץ, הם היו יכולים להיזכר בתקופה ההיא.
למען ההגינות, הטיפשות הרגעית הזאת אינה רק נחלתו של דור הטוויטר. דוגמה מוזרה הרבה יותר התרחשה בשנת 1938, גם היא באוקטובר.
במסגרת שידורי ליל כל הקדושים, שידרו אדפטציה לספר "מלחמת העולמות" של הרברט ג'ורג' וולס. אורסון וולס היה הקריין. התוכנית, שארכה שעה, כללה מהדורות חדשות מפוברקות שכללו דיווחים על פלישת חוצנים. אלו שלא שמעו את תחילת השידור ואת ההקדמה לתוכנית הרדיו חשבו שהם שומעים אזהרות אמיתיות על נתיב החדירה של חייזרים.
המוני אמריקנים וקנדים מבועתים הציפו את תחנות המשטרה בשיחות ורבים אפילו עזבו את ביתם מרוב פחד. לאחר שנרגעו הרוחות, החלו להישמע קולות מחאה בקרב הציבור. אין ספור מאמרים בעיתון שאלו איך כל כך הרבה אנשים האמינו לכך שחוצנים פלשו לכוכב הלכת שלנו.
ההסבר הכי הגיוני הוא שהיתה תחושה כללית של סופניות ערב מלחמת העולם השנייה, ושהדרמה הריאליסטית שיחררה לחופשי פחד שקונן בקרב האזרחים מפני סכנה מידית. הסבר דומה הוצג בהקשר של פשלת הטוויטר של צה"ל. רוב כלי התקשורת ציינו שסוחרי הנפט כבר ממילא היו מוטרדים מהמצב הבלתי יציב במזרח התיכון, ולכן לא היה צריך הרבה בשביל שיתעלמו ממה שכתוב בין הסולמיות בטוויטר ויאמינו שישראל אכן בעיצומה של מתקפת פתע על ארה"ב.
אדולף היטלר מאוד שמח לשמוע על הפניקה שזרעה תוכנית הרדיו. אומרים שהוא קרא לתופעה "הוכחה לשקיעה של הדמוקרטיה ולחוסר תקינות שלה."
גורמים אסלאמיים קיצוניים בטח אמרו את אותם דברים לאחר שצה"ל העלה את מחירי הנפט, וזאת , בגלל שלכמה אנשים במערב לא היה מספיק זמן לקרוא עשרים מילה. היטלר ומעריציו טעו.
הדמוקרטיה אינה מושחתת ואינה בשקיעה; אלו שמתייחסים אליה ואל מתנותיה כמובנת מאליה הם המושחתים והם אלו שבשקיעה. אין מתנה טובה יותר מגישה למידע, הנגישות לחינוך, והחופש לחקור, לבדוק ולקבל הארות ותובנות חדשות.
אדם הבוחר להיות בור במודע כאשר יש אלטרנטיבה חוטא בבטלה אשר נותנת לכוחות הרשע את היתרון. הכוחות האלו אינם יצורים ירוקים מהחלל החיצון ואינם פרי דמיוננו. הם בני אדם המצוידים באידאולוגיות מסוכנות ובמערכות נשק מסוכנות גם כן. כניעה יכולה להתבצע בשלבים רבים. אנשים שאין להם את הרצון לקרוא בין השורות מהווים את אחד משלבים אלו. חוסר הרצון לקרוא את השורות עצמן הוא תחילת הסוף.
רותי בלום כתבה את הספר "'To Hell in a Handbasket: Carter, Obama, and the 'Arab Spring"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו