החלטת היועמ"ש לשמר זרע של נפטרים היא פגיעה נוספת בערכי המוסר והמשפחה היהודית. מרוב התחשבות ב"זכויות האדם" המת, וברצון הורי צעיר שנפטר לקיים את זרעו כזכר ליקירם, "זכינו" להחלטה חמורה, אנטי־יהודית ואנטי־מוסרית, של יהודה וינשטיין. הלה הודיע שהוא תומך בחוק שיאפשר להורי נפטר להוליד מזרעו "יתום עגול", ללא אב וללא אם טבעית מיום בריאתו.
סבא וסבתא יגדלו "זיכרון חי", ובו בזמן יאמללו ילד חסר הורים נורמליים. לא ברור לי מהיכן שאב היועמ"ש זכות מעוותת כזו. בכך הוא הוכיח שוב את אפסות התפיסה המשפטית הנאורה, שעיקרה זכויות ועוד זכויות, גם כאשר הן מנוגדות לערכי רוח ונפש כגון מוסד המשפחה ומסורת היהדות לדורותיה.
האם היועמ"ש יתמוך גם בזכותו של יילוד כזה לתבוע משפטית את היועמ"ש הנוכחי או את סבו וסבתו על "הולדה בעוולה"? והרי כבר נקבעה הלכה משפטית המאפשרת ליילוד בעל מום לתבוע את הרופא שלא הבחין בכך בהריון. האם הבחנה מוסרית וחינוכית נופלת מעוולת מום גופני?
הכותב הוא ראש מכון צמת להלכה ולטכנולוגיה