בשנים האחרונות משקיע משרד החינוך יותר ויותר משאבים במטרה למשוך כוח אדם איכותי. לסטודנטים בעלי נתונים גבוהים במיוחד מוצעות תוכניות הכשרה מיוחדות, דוגמת תוכניות למצוינים, תוכניות הסבת אקדמאים מואצות ועוד, עם שורת הטבות, מלגות ותנאי תעסוקה נוחים יותר. ואולם על אף הביקוש הגובר לתוכניות אלו, שיעור לא מבוטל מהבוגרים נושר מהמערכת כעבור כמה שנים - עובדה המחייבת לחשוב לא רק על האופן שבו מושכים כוח אדם איכותי יותר, אלא גם בדרכים לשמור עליו.
ממחקר ארצי שהובלתי בנושא השתלבותם של בוגרי התוכניות למצוינים במכללות להוראה בהשוואה לבוגרים ה"רגילים", עולה כי בדומה לארצות רבות, 40 אחוזים נושרים מהמערכת כעבור 8-6 שנים, וזאת מקרב בוגרי שני המסלולים. ממצא מעניין יותר קשור בסיבות לנשירה: מקרב בוגרי התוכניות למצוינים בלטו בעיקר טענות הקשורות לתנאי השכר, לאילוצי מערכת החינוך בכלל ולתנאים בתוך בית הספר (כל מה שקורה מחוץ לכיתה). דווקא העבודה עם התלמידים היתה מבחינתם נקודת אור. לעומתם, בוגרי התוכניות הרגילות "מאשימים" בעיקר את העבודה מול התלמידים כמניע לעזיבה.
אחד ההסברים האפשריים לממצאים אלו נעוץ, לדעתי, במניעים לבחירה במקצוע ההוראה. לבוגרי התוכניות למצוינים היו אלטרנטיבות רבות, אך הם בחרו במקצוע ההוראה, בדרך כלל מטעמי שליחות ורצון לשנות ולתרום למערכת החינוך, ועל כן התקשורת עם התלמידים היתה בבחינת נקודת האור שלהם במקצוע. מה שפגע וחיבל בהתמסרות שלהם היה כל מה שמתרחש מחוץ ומסביב לכיתה, ולא בתוכה: העבודה מול גורמי מערכת החינוך ובית הספר, היעדר האוטונומיה, העומס הביורוקרטי ותחושת חוסר האמון בהם ובמקצועיותם - כל אלו העיבו על תהליך הקליטה שלהם ועל שביעות רצונם. לעומתם, רבים מבוגרי התוכניות הרגילות הגיעו למערכת החינוך מסיבות מגוונות, וחלק ניכר מהם ראה בהוראה רק עוד שלב בקריירה. לפיכך דווקא עצם ההוראה עצמה ונטל התלמידים ומה שקורה בתוך הכיתה, הם שהקשו עליהם.
על משרד החינוך להפנים כי כוח האדם האיכותי, שהוא עמל כל כך כדי להביאו, יישאר בה רק אם ייעשה מאמץ כן לקלוט את המורים הללו באופן מקצועי ולהעצים אותם בתוך בתי הספר. לא יעלה על הדעת שמורה חדש יקבל את הכיתה הכי "מופרעת" בשכבה, רק כי אין שום מורה אחר שמוכן לקבלה, או שעל מורה יוטל להכין כיתה לבגרות כבר בשנתו הראשונה. גם המורה האיכותי והאידיאולוגי ביותר יתקשה במשימה כבר בשנתו הראשונה בהוראה. יש להפוך כל מורה למקצוען אוטונומי עם יכולת לקבל החלטות. במצב העניינים כיום, המורים נמצאים בתחושת חוסר אמון ומעקב תמידי, והם נדרשים לתת דין וחשבון על כל צעד ולמלא אינספור דו"חות, מה שפוגע, כמובן, ברמת המוטיבציה ובשביעות רצונם.
הכותבת היא נשיאת מכללת סמינר הקיבוצים