הנושא המרכזי שמשרד החינוך בחר להתרכז בו השנה הוא "האחר הוא אני". מדובר במסר חשוב, כזה שיכול להוות את הדרך לחברה פתוחה ומקבלת. ואולם לפני שמרעיפים מילות הלל ושבח על היוזמה, חייבים להסתכל בעין מפוקחת על הנתונים שהציג משרד החינוך ממש לאחרונה: מתוך 146 אלף עובדי הוראה, רק 230 הם בני העדה האתיופית. ואני שואלת: האומנם האחר הוא אני? או שכמו במשחק הילדים המוכר אנחנו צריכים בעצם לשאול "ילדים, איפה מסתתר האחר? עיזרו לנו למצוא אותו".
הילדים שלנו מגיעים בכל יום לביה"ס, שם הם עוברים תהליך חברות משמעותי המשפיע על תפיסת עולמם. הם לומדים, נבחנים, סופגים ערכים, מתמודדים ובעיקר מתכוננים לצאת אל העולם הגדול כבוגרים. בתקופה זו הם מעצבים את תפיסת המציאות ואת השקפת עולמם, והמורים עשויים להיות הדמויות המשמעותיות ביותר עבורם.
משרד החינוך יכול להכריז על כל נושא ערכי כנושא מרכזי לשנת הלימודים, דוגמת "האחר הוא אני", אולם כל המחקרים שנעשו מוכיחים שכאשר יש פער בין האמירה הראויה לבין ההתנהגות בפועל, גובר המסר של ההתנהגות בפועל. אפשר לקרוא שירים, לתלות פתגמים על קירות הכיתה ואף לייצר מפגש חד־פעמי עם תלמידים אחרים: חילונים/דתיים, יהודים/ערבים, בעלי צבע עור כהה ובעלי מוגבלויות, אולם כל עוד הילד אינו נחשף באופן יומיומי לילדים "אחרים" ועוד יותר מכך, "למורים אחרים", שיכולים להיות עבורו מודל לחיקוי, אין סיכוי שהוא ילמד ויפנים שבאמת ה"אחר" דומה לו הרבה יותר מאשר "שונה".
יוצאי אתיופיה סובלים מאפליה מודעת ושאינה מודעת כמעט בכל תחום בחברה הישראלית. באופן מצער דווקא מערכת החינוך, שאמורה להיות בחזית המאבק בתופעה, אינה ממלאת תפקידה כראוי ומעסיקה פחות מאחוז אחד מקרב יוצאי העדה. מוסמכי הוראה אתיופים מתארים בכאב רב איך פעם אחר פעם הם אינם מתקבלים לעבודה בבית הספר.
על משרד החינוך להעמיד יעד מספרי משמעותי לקליטת מורים ממוצא אתיופי, זאת כחלק מתוכנית רחבה שתכליתה שילוב של מורים "אחרים" בכל בתי הספר בישראל. מהלך כזה חייב להיות מלווה גם בבניית מערך ליווי מקצועי צמוד ובחונכות מיוחדת לקליטת כל המורים החדשים המגיעים מרקע שונה ממרבית המורים והתלמידים בבית הספר.
היעדרם של מורים ממוצא אתיופי במערכת החינוך פוגע בסיכוי שילדים בני העדה יראו במורים שלהם דמות ראויה ואפשרית לחיקוי. הוא מונע גם את האפשרות שילדים שאינם בני העדה יראו באדם בוגר בעל צבע עור שונה משלהם דמות משמעותית בחייהם.
האפליה בקבלת מורים ממוצא אתיופי היא עוד מקל בסיכויי ההשתלבות של בני הקהילה בחברה הישראלית, והיא אף פוגעת ביעד הכלכלי של מיצוי היכולות הטמונות בכל פרט בחברה שלנו.
רק שילוב ראוי של מורים מרקעים שונים יכול באמת ללמד את ילדינו שהאחר הוא אני. בשנה ה־30 לעלייה מאתיופיה, המצוינת השנה, מדיניות החינוך מקבלת ציון נכשל בשילוב מורים ממוצא אתיופי. זה הזמן לשנס מותניים ולגשת למועד ב'.
הכותבת היא מנכ"לית תנועת הכל חינוך