זה המילקי. או הקורנפלקס. זה לא קשור לציונות. וגם לא לתקציב הביטחון. זה ממש לא קשור לברלין, ובטח שלא לשואה. כמו שאמרו לבוש האב ב־1992 - זו הכלכלה, טיפש.
קשה להגיד שזה סקופ שהכל כאן יקר בצורה מגוחכת. החידוש הוא שהיום, להבדיל מימי המחאה החברתית, אף פוליטיקאי מדושן כבר לא טוען שמצבנו מעולם לא היה טוב יותר או שמי שמתלונן הוא בכיין או מתעקש לגור ברוטשילד. זה גם כבר לא כל כך סקופ שאזרחי ישראל רוצים לחיות חיים נוחים ונעימים, עם מינימום דאגות כלכליות. יש לנו מספיק דאגות ביטחוניות ואחרות פה, שלא צריך לזרוק לנו עוד קיסם למדורה. ולפעמים אנחנו כועסים. אבל לרוב אנחנו סופגים הכל בשקט, בפינה, בחושך, לבד.
עכשיו אנחנו כועסים. זה קורה כשיש טריגר קל לעיכול (להבדיל ממוצרי חלב) שמדליק אותנו. פעם קוטג' ואז אוהל ואז חטיף שוקולד. ועכשיו מילקי. כדי להתרכז בנושאים הגדולים צריך כותרת קליטה ופוטוגנית שצולחת את "הפרשנויות" שתפקידן בעצם לרפות את ידינו ולהסתיר את האמת המטרידה, אמת קטנה שעומדת זקופה.
והיא - דופקים אותנו.
ואנחנו זה כל מי שלא מחזיק או מנהל תאגיד. האינטרסים שלהם מתנגשים בשלנו, ואנחנו תמיד מפסידים. זה לא קשור לטובים ורעים. אבל זה עדיין פשוט. מצד אחד עומדים אנחנו, אזרחי ישראל, שרוצים שהחיים פה לא יהיו יקרים. ומצד שני, עומדים אלה שמוכרים לנו דברים שאנחנו רוצים לקנות, והם רוצים להרוויח כמה שיותר. זה משחק סכום אפס: או שנשלם מעט ונהיה מרוצים או שנשלם הרבה והם יהיו מרוצים.
וסליחה באמת שאנחנו דואגים לאינטרסים שלנו. אולי זה קשור לכך שאנחנו הריבון, שהמדינה זה אנחנו. וכדי שיהיה פה נוח יותר לחיות אנחנו צריכים לנצח את אלה שמרוצים מהמצב. למשל, יצרני המזון ורשתות השיווק. ועוד למשל, פוליטיקאים שלא רוצים לעצבן את החזקים ופקידים שדואגים לג'וב הבא אצל הטייקונים.
אבל הניצחון שלהם הוא לא גזירה משמיים. בשביל לנצח הם צריכים לשנות את הנושא, שנשכח שדופקים אותנו. אז מדברים על תקציב הביטחון. אבל קשה להאמין שחבורת משוגעים על טנדרים במרחק אלף ק"מ מפה הם הסיבה שמוצרים ישראליים עולים אצלנו פי 2 או יותר מאשר באירופה. אז צועקים ציונות, אבל מה בדיוק אנטי־ציוני בשאיפה לחיות במדינה שדואגת לאזרחיה? אז ברלין. ושואה. כי כולם הרי יודעים שבמותם ציוו לנו לשלם 140 משכורות על דירה.
בשביל שלא נגיש להם את הניצחון על מגש של כסף עם מילקי, צריך להתעקש לדבר על הנושא האמיתי - על החיים שלנו פה. כי בנושא הזה אין להם מה למכור. בטח לא במחירים של היום.
הכותב הוא סופר, יזם וקופירייטר