להוציא את קטאר מהמשוואה

אילו יכולתי להציע הצעה אחת בודדת לעומדים בראש המערכה - הייתי מציע לעצב אסטרטגיית משא ומתן חדשה לשחרור החטופיםשקטאר אינה חלק ממנה.

קטאר משחקת משחק מלוכלך של מתווכת למראית עין. על מנתלהחזיר את החטופיםמהר ככל האפשר, על ישראל לחפש מדינה אסלאמית אחרת שתשמש מתווכת אמיתית: מצרים או ירדן, פקיסטן, אינדונזיה או קזחסטן. קטאר מתענגת על תפקיד המתווך לכאורה, והיא תנסה להאריך את מעמדה ככל שתוכל כדי למקסם את התשלום הפוליטי שהיא גובה עבורו מהליגה הערבית וממדינות המערב.

היא מתחזה למגשרת על חילוקי הדעות בעסקאות החטופים, אך זקוקה לחמאס לא פחות משהוא זקוק לה. היא זקוקה לחמאס כשם שאיראן זקוקה לחיזבאללה. שתי המדינות משתמשות בארגוני פרוקסי כאמצעי לחץ על המערב. קטאר משכנת את מנהיגי חמאס בשטחה בכבוד מלכים, ומממנת את הארגון לבדה כבר שנים. היא ידעה בבירור שרוב הכסף נועד למטרות חימוש. סביר להניח שהיא גם ידעה על תכנון הטבח ב־7 באוקטובר, אולי סברה שהוא יהיה מתון יותר ופחות אכזרי מכפי שהוא היה, אך פעולה בהיקף מסוג זה ובתכנון של חודשים רבים לא יכולה להתבצע ללא ידיעת המממן.

קטאר יכלה למנוע את הטבח באמצעות איום על חמאס בהפסקת המימון הארגון ובסילוק מנהיגיו, אך נמנעה מלעשות כן, וכאילו לא די בכך - היא גם הודיעה לאחרונה שהיא מתכוונת להמשיך לממן את חמאס ברצועה. קטאר היא גם בעלת הברית היחידה של איראן במפרץ, ואין ספק שחלק מאסטרטגיית התיווך שלה מתואמת עם איראן.

לחמאס ולקטאר יש מטרה משותפת: סיום המלחמה במצב שבו חמאס ימשיך להיות הכוח השולט ברצועה. להשגת מטרה זו, הם ינסו יחד להביא להפסקת אש באמצעות לחץ בינלאומי על ישראל כשהחטופים עדיין בידי חמאס, ורק אז ינהלו משא ומתן איטי וזוחל על שחרורם תמורת ויתורים ארוכי טווח שיאפשרו את הישרדות חמאס וכוחו הצבאי.

מדינת ישראל משליכה את יהבה על קטאר בעניין שחרור החטופים לא בשל שיקול מודיעיני עמוק, אלא מתוך אינרציה ומפני שכך מצפה ממנה ארה"ב לעשות. במקום משא ומתן בתיווך קטאר דרך מנהיגי חמאס שנמצאים בשטחה, על מדינת ישראל לנהל משא ומתן ישירות עם אנשי חמאס היושבים במנהרות בעזה בתיווך מדינה אסלאמית אחרת, תוך שהיא מנתקת ככל האפשר את יכולת התקשורת של אנשים אלו עם חבריהם היושבים בקטאר. משא ומתן כזה יוכל להתקיים עם כל אדם בעל השפעה ומידע על גורל החטופים.

אסטרטגיה כזו תפריד בין הפלגים השונים המחזיקים בחטופים ותייצר תחרות ביניהם, ולא תסכן את היעד של חיסול חמאס. שב"כ וצה"ל לא יכולים לנהל משא ומתן מסוג זה ללא סיועו של גורם שלישי שנתפס כלגיטימי בעיני אלו המחזיקים בחטופים.

במקום משא ומתן בתיווך קטאר דרך מנהיגי חמאס שנמצאים בשטחה, על מדינת ישראל לנהל משא ומתן ישירות עם אנשי חמאס היושבים במנהרות בעזה בתיווך מדינה אסלאמית אחרת

קטאר זכתה לאחרונה בדברי חנופה שהרעיף עליה ראש המל"ל, צחי הנגבי, שאמר: "אני שמח לומר שקטאר הופכת לגורם חיוני ולבעלת עניין במתן פתרונות הומניטריים". גם הנשיא הרצוג התמוגג מול עשרות צלמים בוועידת האקלים לפני כמה ימים, בגין מה שכינה "הפגישה ההיסטורית" עם האמיר של קטאר. אך חשוב לזכור שזו אינה עת למאמצים דיפלומטיים לשם הרחבת הסכמי אברהם. זוהי עת למאמצים עילאיים לשחרור החטופים ולסיום הלחימה בתנאים הטובים ביותר לישראל.

הדרך להגיע למטרה זו אינה להמשיך באסטרטגיה המוטעית של שיתוף הפעולה בין קטאר לישראל בעניין חמאס, אסטרטגיה שנמשכה שנים ושהביאה לאסון הגדול ביותר בתולדות המדינה. במקומה, צריך לאמץ אסטרטגיה חדשה, שונה לחלוטין.