המשטרה היא ארגון חזק מאוד, שאמור לשרוד כל משבר. אבל, בדיוק כפי שמרים משקולות שמסוגל להרים משקל של 300 ק"ג עלול להישבר ולהתרסק כשמוסיפים לו קילוגרם אחד נוסף, זו גם הסכנה שבפניה ניצבת כעת המשטרה, שבשנתיים האחרונות עברה משברים וחבטות שאינן זכורות. החבטה בדמות התאבדותו הטרגית של תת־ניצב אפרים ברכה היא חבטה מסוכנת הטומנת בחובה חצייה של קו אדום. מעבר לטרגדיה המשפחתית האיומה והנוראה, המשטרה מוצאת את עצמה שוב עם גדול המשברים שניצבה בפניהם אי פעם. ברכה שימש כמפקדה של יחידת החוד של משטרת ישראל הנחשבת לסיירת מטכ"ל של המשטרה. התאבדותו של מפקד היחידה בגלל חשדות כאלה ואחרים היא נקודת האל־חזור בתהליך של שקיעת העגלה בבוץ.
ובתקופה כל כך קשה למשטרה, למשטרה אין אבא. למרות שיש לה ממלא מקום מפכ"ל, אין לה מפכ"ל. מצב זה הוא מצב לא נורמלי, לא ייתכן ואינו מקובל בימים אלו. ההתמהמהות במינוי מפכ"ל יכולה להעיד שההתייחסות של המדינה והממשלה לנושא היא בעייתית מאוד, ובימים שבהם המשטרה נמצאת במשבר כבד ומסוכן לא יכול להיות שלא ימונה מפכ"ל לאלתר. מנגד, על אף הדחיפות המיידית במינוי מפכ"ל כאן ועכשיו, ראוי שההחלטה הזו לא תתקבל באופן היסטרי אלא עליה להיות שקולה ועניינית.
המשטרה זקוקה כעת למפקד חזק מאוד, אמין מאוד, ישר מאוד, מקצועי מאוד ובעל שאר רוח להוביל מהפכה תרבותית בארגון. אם זה לא יקרה, קיימת סכנה שהמשטרה תהפוך לגוף לא רלוונטי, ואם נישאר עם משטרה חלשה ונטולת עמוד שדרה אז אפשר לסגור את הדלת ולזרוק את המפתחות לים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
