ערב הישועה הגדולה שבה ניצלו היהודים מגזירת המן הרשע (במגילת אסתר) התרחשה מלחמה עקובה מדם, ונהרגו בה כ־76 אלף משונאי ישראל. השמאל הישראלי אינו אוהב את הסיפור הזה. גם אני. הייתי מעדיף את האפשרות שאסתר היתה מצליחה לבטל את גזירת המן הרשע, וכך למנוע את המלחמה. אך כשאחשוורוש הבין את הטעות שעשה כששמע להמן, הוא לא ביטל את גזירת ההשמדה על העם היהודי בגלל סופיות הדיון. ברגע שהגזירה נחתמה - אין להשיבה. הוא הסכים לאפשר ליהודים להילחם, לנצח במלחמה ולהביא בכך לרבבות חללים, ובלבד שלא תתבטל גזירה שהוא חתם עליה.
ההלכה היהודית מנחה את בית הדין, בעת שהשתנו הנתונים שפסק על פיהם, גם אם נוצר בהם רק ספק, להחזיר את הדין ולא לחשוש לזילות בית הדין. זהו כבודו של בית הדין. לחזור בו לטובת הנפגע מפסק דינו אם נוצר ספק בנתונים הקודמים. בית המשפט הישראלי נהג אחרת. גם לאחר שהוסרו (השבוע) כל העכבות הביורוקרטיות של המינהל האזרחי (ואפשר היה להסיר אותן באותה מידה לפני שלוש שנים), בית המשפט העדיף את סופיות הדיון, ומכיוון שבעת הדיון האישורים לא היו והבניין היה בלתי חוקי, הוא הורה להורסו לפני שידונו מחדש בבניינו, ויהא המחיר אשר יהא. כבודו של בית המשפט הישראלי שונה מכבודו של בית הדין היהודי, והוא קרוב יותר לכבוד בית דינו של אחשוורוש בשושן הבירה.
נזכיר פרטים קטנים בקשר לכך: א. ביתו של רוצח שמונת הנערים בישיבת מרכז הרב לא נהרס. חדרו נאטם. ב. ביתו של המתנקש ברב יהודה גליק לא נהרס. ג. בתים אינספור שנבנו במדינה ללא אישורים עומדים על תילם. אך סופיות הדיון בבתי דריינוף חשובה מכולם.
למרות דבריי, אני מתנגד לדברים הקשים שנאמרו כלפי בית המשפט, מהסיבה הבאה: ביוצאנו נגד בית המשפט עלינו להיות נקיים. ובפרשה זו אין צדיקים. א. דריינוף בנה ללא כל אישור. לעיתים אפשר בדיעבד ללמד זכות על בנייה ללא אישורים ביהודה ושומרון, שהבנייה נעצרה שם כבר שנים רבות והאוכלוסייה גדלה, אך זכות זו אינה עומדת לדריינוף מסיבות שאין כאן מקום לפרטן. ב. תושבים רבים מבית אל ידעו לאן תוביל התלונה שלהם על דריינוף לפני המינהל, ובואו נקבל קודם כל אחריות למעשינו. ג. משפטני המינהל המעכבים כל דבר ומנסים להרוס כמעט כל דבר הם האשמים העיקריים, גם בעיכוב הנוכחי. ד. גם שר הביטחון אינו אמור לצאת נקי בפרשה זו.
הכותב הוא מראשי ישיבת הר עציון שבאלון שבותטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו