השבוע פורסמו הנתונים המדאיגים של דו"ח אגף כוח האדם בצה"ל, לפיהם 50% מהאזרחים בישראל לא מתגייסים כלל, וכן אחד מכל שישה גברים אינו מסיים את שירותו הצבאי, כאשר הסיבה המרכזית לנשירה היא סעיף נפשי. מספרים אלה מצטרפים לנתונים סטטיסטים קודמים המגלים כי מדי שנה אלפי חיילים נושרים עוד בטרם הספיקו לסיים שירות מלא, ואחרים מקבלים הקלות או מקוטלגים בחוסר-התאמה למסגרת על בסיס קשיים פיסיים או נפשיים. יש שיאמרו - אין חדש תחת השמש, אולם מדובר בנתונים המציירים מציאות עגומה הגורמת תחושת אי נוחות לגבי מצבה של החברה הישראלית. מציאות בה לא בלבד שאלפי צעירים עם פוטנציאל ויכולת אינם תורמים למדינה במקום בו יש חסך רציני, אלא בנוסף, הצבא מצדו מבזבז משאבים רבים לצורך התמודדות עם כוח אדם שאינו רוצה לתרום למערכת.
מעבר לנתונים הסטטיסטים, הדו"ח גם חושף כי ההתמודדות עם התופעה בעייתית מאד, שכן היא נעשית במרבית המקרים בשלבים מאוחרים מדי, כאשר החייל כבר התגייס ונכנס לתוך המערכת. הפיקוד מזהה קושי בהסתגלות של החייל, או החייל מעיד על עצמו כלא מתאים, ואז מתחילים הניסיונות להתמודד עם הבעיה. מלבד המשאבים הרבים שמוקצים לטיפול בתופעה, החיילים הנושרים עצמם סובלים מהיעדר הטיפול הראוי בה שכן הם חווים קשיים בהמשך חייהם האזרחיים כתוצאה מכך.
העלייה המתמשכת במספר הנושרים מעידה כי דרושה חשיבה שונה להתמודדות עם התופעה, וכי הטיפול בה צריך להיעשות בדרך של מניעה ולא בדרך של התמודדות בדיעבד. המערכת צריכה להסתכל על הבעיה באופן רחב יותר ולהתחיל את תהליכי המנע כברי בגילאי הנוער כחלק ממערכת החינוך בתיכון, ויש יאמרו גם לפני, תוך התמקדות באוכלוסיות בהן נצפים אחוזי נשירה גבוהים יותר. כמי שעובד באופן אישי עם בני נוער המגיעים מערים, מגזרים ושכבות שונות באוכלוסייה, אני ירואה כל יום הוכחות לכך שאפשר גם אחרת. למעלה מ-95% מבוגרי כפר הנוער שלנו מתגייסים לצה"ל ועושים שירות משמעותי ביחידות קרביות, כאשר נתוני הגיוס והשירות הגבוהים הללו, כך אנו מאמינים, נובעים מאסטרטגיה ברורה שאימצנו בנושא.
יש לשים דגש חזק יותר בהתנהלות החינוכית מול בני הנוער בין כותלי בתי הספר על ערכי ציונות, פטריוטיות, מורשת ואהבת הארץ כבר מהשלבים הראשונים. כך לדוגמה, עבור תלמידי הכפר שלנו כבר מכיתה ז' סוגיית הגיוס לצה"ל עומדת על הפרק והיא מהווה נדבך חשוב בהוויה החברתית בכפר. תפקידו של מוסד חינוכי אינה רק להעניק ידע במתמטיקה, פיזיקה או ספרות, אלא גם ערכים לחיינו כחלק מהחברה הישראלית.
כל עוד המציאות הישראלית מחייבת את אותם צעירים להתגייס לצבא, מוטלת על מערכת החינוך להנחיל להם את הערכים שיחזקו את מחויבותם האזרחית הזו. מסעות בשטח, סדנאות, שיעורי מורשת וציונות, לימוד היסטוריה ורוח צה"ל הם רק חלק מכלים רבים באמצעותם ניתן לעשות זאת. אין פסול בהכנסת מוטיבציה בדור הצעיר, בדיוק להפך. עלינו לזכור שלצד הצלחת התלמידים בפן העיוני-לימודי, יש לחזק גם את הפן החברתי הכרחי. מעבר לכך, כאשר אנו מזהים תלמיד שמתקשה בלימודיו, חיזוק היכולות האישיות שלו יכול להיעשות נעשות דרך השלב הבא - הגיוס לצה"ל והבחירה במסלול שירות יוקרתי שיהוו יעד ומטרה עבורו. ככל שמוסדות חינוך נוספים יאמצו גישה זו, יעלו הסיכויים כי נתוני הדו"ח של שנת 2020 יציירו תמונה חיובית יותר - לצה"ל, לחיילים ולכולנו כחברה.
הכותב הוא מורה בהודיות – כפר נוער בגליל התחתון
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו