מלחמת מנע אקדמית

"אנחנו אומרים בכיתה הזו 'ישראל' או 'פלשתין'?", קטעה את דבריי סטודנטית ממוצא ערבי לאחר שהצגתי את עצמי כסטודנט מישראל. תוך התעלמות מהעובדה שאנחנו באקדמיה, שכנראה כבר לא נחשבת חממת שיח ודיון ביקורתי כמו בעבר. המרצה נלחצה והדפה את השאלה: "אין לנו זמן לזה - נמשיך לסטודנט הבא".

את העימותים בין סטודנטים יהודים לסטודנטים פרו־פלשתינים בקמפוסים האמריקניים לפני 7 באוקטובר ניתן לדמות למבצעי עבר של צה"ל בעזה - קצרים ונטולי השפעה ארוכת־טווח, שבהם שני הצדדים מתכוננים למערכה הבאה.

אבל מה שמתרחש באוניברסיטאות בארה"ב אינו מערכה או מבצע, אלא מלחמה רב־זירתית ורבת־נפגעים. את ממדי השנאה והאנטישמיות באוניברסיטאות היוקרה באמריקה איש לא צפה. היעדר שיח מכובד, היחלשות השפעתם של ארגונים סטודנטיאליים פרו־ישראליים, ובעיקר - האיחוד בין סטודנטים מהמזרח התיכון, שונאי ישראל מובהקים, לבין צעירים מקומיים פרוגסיביים - כל אלה הסבו את מוסדות העילית למבצרי שנאה אנטישמיים.

במשך זמן רב נרקמה ברית בין מיעוט קולני פרו־פלשתיני, שמשנן מילדות "מהנהר ועד לים", לבין סטודנטים ליברלים שרואים עצמם כמגיני הצד "המדוכא" ו"הנכבש", שיישרו קו עם העקרונות הפרוגרסיביים. הקואליציה הרעילה הזו הפכה למנוע מאחורי צעדות השנאה, שמטילות אימה על סטודנטים יהודים מאז תחילת הלחימה.

את "הצלחתה" חייבת הקואליציה לשני גורמים עיקריים: הראשון הוא הנהלת המוסדות, שבחרה לשתוק או להגיב באופן רפה ומביש לאירועים האלימים עד כי נדמה שהיא עובדת עבור האו"ם - אולי בגלל הפחד מאילי ההון בדוחא, שמרפדים את הקמפוסים במיליארדי דולרים, שכן כסף קטארי לא עובר רק לעזה ורק במזוודות. הגורם השני הוא היעדר סנקציות על סטודנטים קיצונים שתולשים פוסטרים של חטופים, קוראים לאינתיפאדה ופועלים באלימות.

אף סטודנט לא ירצה שחיפוש קצר של שמו בגוגל יעלה תוצאות עם ניחוח אנטישמי. לכן, איום בחשיפה פומבית של סטודנטים המואשמים בפעילות אלימה היא צעד הרתעתי חזק

כדי ש"ליגת העל" תחזיר לעצמה מהיוקרה שאיבדה בעקבות כתם האנטישמיות שדבק בה - עליה להרתיע את הסטודנטים, בעיקר האמריקנים, שחושבים להצטרף לצד הרדיקלי של המחאות. הסיוט הגדול של הסטודנטים הוא לסיים את התואר מבלי לחתום על חוזה יוקרתי.

אחרי ששילמו עשרות אלפי דולרים מדי שנה והשקיעו ב"אפליקיישן" - בקשת הקבלה המורכבת ומבחני מיון - הם רוצים לפרוע את הצ'ק השמן ביותר. אף סטודנט לא ירצה שחיפוש קצר של שמו בגוגל יעלה תוצאות עם ניחוח אנטישמי. לכן, איום בחשיפה פומבית של סטודנטים המואשמים בפעילות אלימה היא צעד הרתעתי חזק.

כמו כן, יש לפעול באופן אופרטיבי. שלילת מלגות, סילוק ממגורי סטודנטים ואף הדחה מספסלי האקדמיה יגרמו לסטודנט לחשוב אם כדאי לעודד אינתיפאדה - מילה שספק אם משמעותה ברורה לו. אולי מוטב להתמקד בהגשמת החלום האמריקני.