אחרי התרסקות של מטוס פותחים את הקופסה השחורה. אף אחד לא מגן על הרגשות של הקופסה השחורה, של המטוס, או של האנשים שעלולים להיפגע מהמסקנות של פתיחת הקופסה השחורה. כשיש תאונה אווירית פותחים הכל. אנשי התעופה, החוקרים, הרשויות האזרחיות ויצרניות המטוסים משתפים פעולה, זרימת המידע היא חופשית וכל דוחות החקירה הם פומביים.
בחקירות תעופה יש גם אווירה של הטלת ספק. הכל יכול להיות מובא בחשבון, מכמה שורות קוד בתוכנה ועד לטעות אנושית. אמנם חקירה תעופתית לא חפה מקרבות אגו, אבל בסוף מגיעים לחקר האמת.
עם התפוצצות מעבורת החלל צ'אלנג'ר ב־1986, נאס"א גייסו את ריצ'רד פיינמן, זוכה פרס נובל לפיזיקה, לחקור את הפיצוץ. פיינמן הבין את הפער בין הפקידות של נאס"א, שביקשה "שקט תעשייתי" (כלומר מריחה של החקירה), לבין המהנדסים, שאמנם רצו לחשוף את האמת ולמנוע טרגדיות בעתיד - אך פחדו על המשרה שלהם.
פיינמן פרסם בסופו של דבר את מסקנות החקירה, שהפיצוץ נגרם עקב תכנון לקוי של טבעת גומי קטנטנה. כששאלו אותו איך הוא גילה את התקלה, התשובה שלו היתה שהוא פשוט שאל אנשים שאלות. למרות הקשיחות של הממסד הביורוקרטי של נאס"א, התרבות של שקיפות וחקר האמת ניצחה. פיינמן שאל - המהנדסים ענו.
צה"ל הוא קופסה שחורה, אבל כאן אף אחד לא מורשה לפתוח את הקופסה ולהבין מה קרה. כוח רב מדי בתוך המערכת הביטחונית מצוי בידי מעטים מדי, וגם הם מוגנים ציבורית על ידי חבריהם הלשעברים המצויים בעמדות מפתח. הפער מתחיל, כמו בנאס"א, בפער בין המהנדסים (או במקרה שלנו - התצפיתניות, האנליסטיות והלוחמים) לבין הפקידות הבכירה. הלחץ לא להבין ולא לחקור הוא חזק מאוד. אנשים רוצים לשמר את כוחם ואת השליטה שלהם בשאלטר של המידע.
המידע ששומרים עליו הוא לא רק "מידע מודיעיני" שלא תמיד מגיע למקבלי ההחלטות. המידע המושחר החשוב לא פחות הוא זה התקציבי. בתחזית שפרסם בנק ישראל בשבוע שעבר, נכתב כי העלויות הישירות של המלחמה יגיעו ל־107 מיליארד שקלים. איך הגיע בנק ישראל למספר הזה? כנראה זה מה שאמרו לו בצבא. בהתייעצות עם כמה כלכלנים ערכנו חישוב "על גב מעטפה", שמביא את העלות לכ־30 מיליארד שקלים. איפה עוד 67 מיליארד? סודי. אולי הכלכלנים טועים, אבל אין לנו דרך לדעת.
את האנשים באגף התקציבים שיש להם גישה לנתונים הכלכליים של מערכת הביטחון ניתן לספור על יד אחת. באגף החשב הכללי, שומר הסף של הביצוע התקציבי, יש מורשה אחד; אדם אחד מחוץ לצבא שמוסמך לבדוק חשבוניות בשווי עשרות מיליארדים. אין דבר שעוצר את מערכת הביטחון מלנפח את עצמה שנה אחרי שנה, ואין דבר שיעצור אותה מלהתנפח עכשיו, וזאת אף שהכשל ב־7 באוקטובר לא היה מחסור במטוסים או בטנקים או בפנסיות.
צריך לא רק להגדיל את מספר הדעות בנושאי מודיעין המושמעות לדרג המדיני ולשבור את מונופול אמ"ן, אלא גם להרחיב את הבקרה התקציבית. לקח עשור לגלות את המיליארדים האבודים בתוספת הרמטכ"ל ופנסיות הגישור. אלה מיליארדים שהיו יכולים ללכת לציוד, למודיעין, לאימונים
צריך לא רק להגדיל את מספר הדעות בנושאי מודיעין המושמעות לדרג המדיני ולשבור את מונופול אמ"ן, אלא גם להרחיב את הבקרה התקציבית. לקח עשור לגלות את המיליארדים האבודים בתוספת הרמטכ"ל ופנסיות הגישור. אלה מיליארדים שהיו יכולים ללכת לציוד, למודיעין, לאימונים.
כדי לשבור קונספציות צריך אנשים איכותיים שיאתגרו אותן, וצריך לתת להם אפשרות לאתגר אותן ולשאול שאלות. צריך להרחיב מאוד את הבקרה האזרחית על המודיעין, התכנון והתקצוב של צה"ל. אנחנו זקוקים לריצ'רד פיינמנים בכל יחידה של צה"ל, כי שכחנו איך שואלים שאלות מעצבנות אך חשובות.
25 שנה קודם לפיצוץ המעבורת, בנאום הפרידה מהבית הלבן, הנשיא אייזנהאואר הזהיר מעליית הקומפלקס הצבאי־תעשייתי, ומסכנה של קליקת קצינים ופוליטיקאים ששולטים בתקציבים לא מפוקחים ובברזי המידע. אזהרותיו נכונות גם לישראל של היום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו