גם בימים כתיקונם אנשים פונים אלי בשאלה - נו, מה קורה? תגידי, מה שפורסם נכון? ברוב המקרים, אם אני יודעת את התשובה ממקורות מהימנים, אני עונה, מסבירה, מנסה לפרק אמת משקר.
במקרים שבהם התשובה אינה מצויה בידי, אני אומרת שאיני יודעת.
ברוב הפעמים התגובה תהיה: נו, באמת, את העיתונאית. שאת לא תדעי מי אמר למי ולמה?
ב־59 ימים מאז היום המר והנמהר, 7 באוקטובר, יום המחדל הנוראי שגבה חיים רבים כל כך ושלח מאות לשבי חמאס, השאלות נעשו תכופות יותר, ותיאורי השאלות קשים לא פחות. לא אחת אני נדהמת לנוכח הפירוט המילולי לגבי המקרים שאני נשאלת לגביהם, שלא קיים קשר בינם לבין האמת.
לצערי, הרשתות החברתיות מלאות סיפורים, שבינם לבין המציאות קשר רופף במיוחד. אחד מחבריי התעקש שמשהו איום ונורא קרה לאחת המשוחררות. כל ניסיונותיי לומר לו שזה אינו נכון, ושהיא בסדר גמור למעט העובדה הקשה שהיתה בשבי של מפלצות אדם, לא שכנעה אותו. אבל זה היה ברשתות, פלוני אלמוני פרסם והוא יודע - זו היתה תשובתו.
דוקא בימים אלו מצווה עלינו לנהוג במשנה זהירות. מדובר בחיי אדם, בדיני נפשות, ושום פיסת רכילות לא שווה את עוגמת הנפש שנגרמת לחטופות, לחטופים, לפדויי השבי ולפדויות השבי ולבני משפחותיהם. השבים זקוקים לשקט ולטיפול כדי לחזור לחייהם הקודמים. אלו שעדיין שם, בעזה, לא ייצאו נשכרים מעוד דבר שטות שיתפרסם לגביהם.
זה נכון גם לגבי שאלות אחרות. ראוי שאנשים יידעו לומר - אני לא יודע את התשובה.
דבר לא ייפול משערות ראשם של המשיבים, או מיוקרתם, או ממעמדם הציבורי, או מהדימוי העצמי שלהם, אם פשוט יגידו - אני לא יודע, בואו נחכה להודעה הרשמית של הממשלה, דובר צה"ל, המשטרה, מד"א או כל גורם רשמי שאמור לפרסם את המידע הנכון והמדויק לגבי אותה שאלה, לגבי אנשים או לגבי מקרה מסוים.
לצערי, הישראלים - כמו הישראלים, אוהבים להראות שהם יודעים. שיש להם חבר בדרגה בכירה בצבא, במשטרה, בשב"כ, במוסד. אוהבים להתפאר שיש להם נל"ן ישירות לראש המל"ל, ואפילו לראש הממשלה. מתעקשים שמה שהם אומרים זו אמת כמו לוחות הברית שניתנו למשה רבנו בסיני.
דבר לא ייפול משערות ראשם של המשיבים, או מיוקרתם, או ממעמדם הציבורי, או מהדימוי העצמי שלהם, אם פשוט יגידו - אני לא יודע
ברוב המקרים המידע אינו מידע, אלא רכילות, והנל"ן קיים רק בדמיון.
מבלי להישמע טרחנית, אדבר בשבחו של ההיסוס. להרים את האצבעות מהמקלדת לפני שממחזרים מידע. לבדוק. לחשוב, להסס. היסוס אינו חולשה. היסוס שמחשבה מאחוריו הוא כוח, ויש בו עוצמה גדולה. לא כל דבר צריכים להעיף בווטסאפים לכל עבר ובקבוצות השונות. לא כל מידע ראוי למחזר. לא על כל שאלה צריך לענות, גם אם יודעים את התשובה, שעלולה להביך או לפגוע.
כדאי לזכור, אף אחד עדיין לא הצטער על משפט פוגע שלא אמר, על ראיון שלא דיבר בו שטויות, על תשובה מיותרת לשאלה עוד יותר מיותרת, על ווטסאפ שקיבל ולא העביר, גם אם כולם העבירו לכולם. בשבחי ההיסוס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו