פרשת מינוי פרקליטת המדינה הזמנית וסוגיית עמדת היועץ המשפטי לממשלה בנוגע לכשירותו של נתניהו להרכיב ממשלה, בזמן שעומדים שלושה כתבי אישום נגדו, מייצגות קייס חזק עבור התומכים בפיצול סמכויותיו של היועץ כראש התביעה הכללית וכמי שמייצג את המדינה בבג"ץ.
בתור מי שחתום על כתבי האישום נגד נתניהו, נדרשת יכולת סכיזופרנית מצד היועץ המשפטי בייצוג ראש הממשלה במענה לעתירה, כאשר הוא נדרש להבהיר אם הנשיא רשאי להטיל על נתניהו את מלאכת הרכבת הממשלה לאחר הבחירות הבאות. החתירה להרשעה בתיק פלילי מכתיבה מטבע הדברים טון תקיף מצד התביעה לגבי חומרת העבירות, ואילו הגנה על המדינה בבג"ץ מושכת לכיוון של טון המפחית מחומרת העבירות. פיצול סמכויות היועץ בין התביעה לבין הייצוג היה מאפשר לבית המשפט לשמוע קול חד וברור מצד המדינה בנושא, מבלי להיות מוטה מעמדתו של היועץ כתובע הכללי.
אם יכולת התמרון בין שני התפקידים נראית בלתי אפשרית בסוגיית הרכבת הממשלה, המתח בין שני תפקידי היועץ הופך קשה אף יותר בסוגיית מינוי פרקליטת המדינה. במענה לעתירה נגד מינויה של הפרקליטה בן ארי לתפקיד פרקליטת המדינה הזמנית קבע היועמ"ש בצעד חסר תקדים שמינויה הוא חריגה קיצונית ממתחם הסבירות. על פניו קביעה זו עצמה נראית בלתי סבירה: שהרי במועמדת עצמה לא דבק רבב, והיא נתפסת כפרקליטה מסורה ומוערכת, אף שלא קודמה בעבר לתפקיד פרקליטת מחוז. לאלה מתווספים תקדימים אחרים בסוגיית התערבות בג"ץ במינויים, שלא בהכרח תומכים בעמדת היועץ. הרוב המכריע של המקרים שבהם התערב בג"ץ עד כה היה כרוך בטענות ביחס לחוסר ניקיון כפיים של המועמדים או בהתבטאויות בעייתיות שלהם.
העובדה שהשר "דילג" מעל לשדרת ההנהגה הבכירה בפרקליטות, לא מעידה אפוא על חוסר סבירות קיצוני כשלעצמה. השר רשאי למנות פרקליט מדינה זמני שנותן מענה לביקורת על התנהלות הפרקליטות עד כה. במסגרת הדיון עלתה הטענה שמדובר במינוי תגרני, שנועד לסייע במתקפה של ראש הממשלה נגד מערכת המשפט. ייתכן, אך למרבה האבסורד, ההתנהלות הבעייתית היא של היועמ"ש, המתנהג בצורה שעלולה להיראות כאילו הוא מנצל את מעמדו כמייצג המדינה בבג"ץ כדי להבטיח שפרקליט המדינה הזמני יהיה המועמד המועדף עליו.
על רקע תקדימים אלו, מפתיע צו הביניים שהוציא השופט מני מזוז בעתירה שהוגשה נגד המינוי הזמני של פרקליטת המדינה. נתון רקע, שאולי יכול להסביר את הוצאת הצו, הוא העובדה שמזוז עצמו כיהן כיועץ משפטי לממשלה, וככזה הוא יכול להזדהות עם התנגדותו של היועץ הנוכחי לכפיית פרקליט מדינה זמני בניגוד לדעתו. הלך רוח זה גם בא לידי ביטוי בהתבטאותו של מזוז, שלפיה "שר משפטים לעומתי הוא מצב מציק ומטריד". שר משפטים לעומתי הוא אכן מצב מציק עבור היועץ המשפטי, אבל הוא גם סיטואציה לגיטימית במדינה דמוקרטית, שבה השר מעוניין לקדם מדיניות שתואמת את הגישה הביקורתית לפרקליטות.
דוגמאות אלו מחדדות את הצורך ביצירת חיץ ממוסד בין ראשות התביעה הכללית לבין ייצוג המדינה בבג"ץ. ואכן, הצעות להפרדת תפקידי היועץ עולות לעיתים תדירות, ויש בהן היגיון אשר הולך ומתעצם לאור ההתפתחויות האחרונות.
עם זאת, בעת הזו, שבה כל משפטן המתבטא באופן ביקורתי כלפי המערכת המשפטית מסתכן בכך שיוצג ככלי שרת בידי ראש הממשלה, הפועל לכאורה לנגח את המערכת כדי לקדם את שרידותו מול כתב האישום, נכון יהיה לבצע את השינויים ולשקול את חלוקת תפקידיו של היועמ"ש רק לאחר שהסערה הנוכחית תחלוף.
פרופ' משה כהן אליה, מומחה למשפט חוקתי, הוא נשיא המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו