תם עידן המנהיגות הכל־יכולה

אנחנו בתקופה המאתגרת ביותר בתולדות מדינת ישראל והחברה הישראלית. זו הטרגדיה הגדולה שחווינו כמדינה, כאומה וכחברה מאז השואה, ומאידך זו שעתה היפה של החברה הישראלית, שמדגישה את היפה והטוב שבה. בהקשר זה, בקריקטורה מה"ניו יורקר", נשאל דיקנס על ידי המו"ל שלו: "הייתי שמח אם היית מחליט, האם היה זה הטוב בזמנים או הרע בזמנים?".

ב־1999 פרסם וורן בניס, מהאבות המייסדים של מחקר המנהיגות, מאמר מהפכני, מעין הכאה על חטא, שהשורה התחתונה שלו היא שהמנהיגות כפי שהיא מוכרת לנו נגמרה. בניס, כפסיכולוג, התמקד במחקרו במנהיג עצמו. מלבד הקביעה כי תם עידן המנהיגות, הוא קבע שמנהיגות מוצלחת תלויה במערכת היחסים עם המונהגים. נוסף על כך, הוא קובע שמנהיגות שהתבססה על תפיסת המנהיג הכל־יכול אינה אפשרית עוד. בעידן של עולם "מתכווץ", עם מורכבות טכנולוגית ופוליטית, יש מעט תחומים שבהם מנהיגות אינדיבידואלית משפיעה. הוא זיהה מקרים חריגים, כמו טראמפ, שמתגברים על האתגר הזה דווקא באמצעות הכלים הטכנולוגיים, אבל זוהי מנהיגות קצרת טווח. בתוך התוהו הזה, הוא טוען, חייבת לצמוח מנהיגות חדשה, שתהיה מוצלחת אם תיצור מעורבות עם המונהגים, והוא מונה ארבעה מאפיינים שיבטיחו זאת. ומה הקשר אלינו? אם ננתח את המציאות, על פי המודל של בניס, נבין טוב יותר את המצב. וכמו שבניס אומר: המנהיגות לא באמת נגמרה, היא תצמח מחדש אם תאמץ את המרכיבים שהוא מציע. ובמקרה שלנו - זו מפת הדרכים שלנו להחלמה:

1. המנהיגות החדשה מבינה ופועלת באופן תדיר לעידוד ולהערכה של כישרונות. אומרים שמנהיג יוצר מנהיגים. המנהיגות החדשה משמשת יותר אוצרת ופחות יוצרת (גם באנגלית - curator ו־creator). המנהיגות החדשה מגייסת "כוורת" מומחים ובעלי כישרונות, ומעודדת ומעצימה אותם. המנהיג הוא לא בהכרח הטוב והחכם ביותר, אבל יש לו "חוש ריח" לכישרון והוא מגייס את הטובים ביותר. כלומר, כדי להוביל תהליך החלמה ותיקון צריך מנהיגות שתגייס בעלי תפקידים מקצועיים וכישרוניים בשירות הציבורי, שיובילו את משרדי הממשלה השונים.

2. המנהיגות החדשה ממשיכה להזכיר ולומר מה הדבר החשוב. דובר על מצבו הרעוע של החוסן החברתי שלנו. תקופה ארוכה החברה שסועה מבחינה אידיאולוגית וחלוקה לגבי סדרי העדיפויות. צעד ראשון להחלמה חברתית הוא יצירת חזון משותף, שממנו ייגזרו ערכים ומטרות. שנים היינו "חברה מגויסת" למשימות וליעדים משותפים שיצרו את הנס הקרוי "מדינת ישראל".

3. המנהיגות החדשה מייצרת ומשמרת אמון. "החוזה החברתי בין המדינה לאזרחים הופר" הוא משפט שגור כעת. התחושה של האזרחים היא שהופר האמון בינם לבין "הממלכה". כדי להבטיח אמון, בניס גורס שהמנהיגות חייבת להפגין מיומנות, מומחיות, אכפתיות, הוגנות, כנות ואותנטיות. לא יודע מה יהיה פה הרכב המנהיגות ביום שאחרי, אבל בטוח שאלה יהיו הקריטריונים שעל פיהם תיבחן האמינות שלה.

בעידן של עולם "מתכווץ", עם מורכבות טכנולוגית ופוליטית, יש מעט תחומים שבהם מנהיגות אינדיבידואלית משפיעה. הוא זיהה מקרים חריגים, כמו טראמפ, שמתגברים על האתגר הזה דווקא באמצעות הכלים הטכנולוגיים, אבל זוהי מנהיגות קצרת טווח

4. המנהיגות החדשה והמונהגים הם "בעלי ברית" וחולקים גורל משותף. דוגמה לכך היא הנסיעה של צ'רצ'יל ברכבת התחתית לקבינט המלחמה לקבלת החלטות גורליות, כולל נאום ה"דם, יזע ודמעות" שהבהיר לבריטים כי ראש הממשלה מספר להם את האמת, ויותר מזה - חווה אותן חוויות כמותם.

התחלנו בדיקנס ונסיים בו, בתקווה ל"טוב בזמנים, לעידן החוכמה, לתור האמונה, לימים של אור, לאביב התקווה ושהכל אפשרי". זה אפשרי וזה תלוי במנהיגות - מנהיגות חדשה. וכמו שאומר בניס, "המנהיגות החדשה היא לא בעלת הקול החזק ביותר כי אם בעלת האוזן הקשובה ביותר". לו יהי.