תנו לראשי הערים לנצח

שני המשברים הגדולים ביותר של זמננו, הקורונה והמלחמה הנוכחית, מבהירים כי מבחינה אזרחית, היישוב הוא זה שיכול לנצח את המערכה. בעוד כולם מדברים על "המדינה" - היישוב הוא מרכז חיינו ביום־יום, ובעיקר בעיתות משבר.

ב־7 באוקטובר ראינו את קונספציית הממ"ד קורסת. מתברר שביתו של אדם אינו מבצרו. בעיניים קרועות ראינו איך תחת מתקפה רגלית, הממ"ד הופך למלכודת מוות. היישובים שהגנו על עצמם מרחבית וציבורית - הם אלה שהצילו את חבריהם. דווקא בתקופת משברים המחייבים פתרונות ציבוריים - הציבוריות הישראלית ניצבת בפני שוקת שבורה, והתשתיות ברמת היישוב לא מעניקות מענה ראוי.

רוב הרשויות המקומיות באזורי הגבול רחוקות שנות אור מהיישובים במרכז בתחומי החינוך, הרווחה והשירותים החברתיים. אחד מהפערים המרכזיים קשור ביכולת לתכנן באופן מבוסס נתונים. אומת הסטארט־אפ מתקיימת בתאגידים ובחברות בלבד.

בסיור בעיר בדרום, לא מאוד רחוק מעזה, שמחתי לראות חמ"ל עירוני בנוי לתלפיות. נלהבת, ביקשתי שיראו לי את פרוטוקול העבודה. הם הודו בפניי שאין כלום. אין נתונים. אין תוכנות. העיר גדלה משמעותית בתוך פיתוח מבית היוצר של דיור למשתכן, אבל אין תשתיות טכנולוגיות לניהול האוכלוסייה. ברשויות המקומיות אין שכר להעסיק מומחי נתונים או תוכניתנים. הציבור ההולך וגדל ממשיך להיות מנוהל בכלים של המאה הקודמת.

זמן חירום הוא ה־MRI של המדינה ושל החברה; הוא משקף לנו את התפקוד של האיברים הפנימיים. מתוצאות הבדיקה עולה שהצמיחה הכלכלית ברמת המאקרו יצרה כאן מדינה עשירה, אבל שהציבוריות הישראלית נמצאת במצוקה קשה: התשתיות הפיזיות, הכלכליות והחברתיות - מערכות הקשרים שהופכים אותנו מחברה לציבור - נמצאות בשבר ענק.

דברים אלה נכתבים לא מתוך רצון לנגח את המדינה, אלא במטרה לשפר את חיינו כאן. יש בידינו את תוצאות בדיקת ה־MRI. אנחנו חייבים להתבונן בה ללא פחד ולפעול בהקדם, גם מתוך הנחה שמצב החירום שבו אנו נתונים ימשיך זמן רב.

לכן, בעת הזו, עלינו לבצע חמישה מהלכים: ראשית - לדרוש ולקבל סמכויות ומשאבים ליישובים. ביזור הכוח לרשויות המקומיות הוא תהליך שהחלה בו הממשלה הקודמת, והוא נעצר. יש להעביר תקציבי ענק וסמכויות ליישובים ולמועצות המקומיות, ולהפקיד בידיהם את ניהול האירועים.

שנית - ראשי הערים צריכים לנהל את מדיניות הפינויים, בהכירם את התשתית הפיזית והחברתית של היישוב, את מידת החוסן ואת מצב האוכלוסייה במונחי רווחה.

שלישית - המדינה חייבת להשקיע כספים ציבוריים בפרויקטי ענק של פינוי־בינוי בשכונות העוני של ישראל. הסכום הנקוב בדוחות מבקר המדינה הוא 5 מיליארד שקלים, שמטרתם למגן 846 אלף תושבים שגרים בטווח של 40 ק"מ מהגדר בצפון ובדרום. המיגון מפני רעידות אדמה וטילים ובנייה מחדש של השכונות חייבים להתכנס לאירוע אחד.

הציבוריות הישראלית נמצאת במצוקה קשה: התשתיות הפיזיות, הכלכליות והחברתיות - מערכות הקשרים שהופכים אותנו מחברה לציבור - נמצאות בשבר ענק

רביעית - על המדינה לחזור להשקיע בתשתית היישובית. עובדים סוציאליים קהילתיים חייבים לחזור לשכונות. יש להעמיד את הקשישים ואת הילדים במרכז סדר היום, ולהעניק להם פתרונות גם לזמן חירום. יש לטפח את ועדי הבתים ואת ועדי השכונות, כדי לייצר מוקדים של סיוע הדדי ולפתור את הבעיות הבסיסיות של כולנו.

ולבסוף - יש להעצים את תשתיות הניהול, המחשוב והטכנולוגיה בערים בישראל, על מנת לבנות תשתית ידע לניהול האוכלוסייה בעת חירום.

ביחס למערכה הצבאית נפוץ הביטוי "תנו לצה"ל לנצח". אך על מנת שהציבוריות הישראלית תצלח את התקופה הזאת - תנו לראשי הערים לנצח.