שילוב החרדים תלוי במעסיקים

הפילוג והשסע בין חילונים לחרדים שוברים שיאים. אחת מהסיבות לכך נעוצה בהיעדר שילוב החרדים בשוק התעסוקה. רוב הציבור החילוני חושב שהחרדים לא מעוניינים לעבוד, בעוד רבים מהחרדים טוענים, ובצדק, שהיו רוצים - אך שאינם יכולים להשתלב, בהיעדר מיומנויות חיוניות ובשל פערים לימודיים ותרבותיים.

בעוד המדינה מזרימה מאות מיליוני שקלים להכשרת עובדים חרדים, ופותחת עשרות מסלולים ותוכניות הכשרה - שיעורי השילוב הם נמוכים עד אפסיים, והמעטים שמצליחים להתקבל לעבודה לא שורדים בה.

לפי דוח מכון אהרן, בשיתוף המכון החרדי למחקרי מדיניות, מבין החרדים שעברו הכשרות מקצועיות של כ־12 חודשים בהייטק, פחות מ־15% בממוצע הגיעו לעבודה בענף. למרות ההשקעה האדירה, שיעור הגברים החרדים בהייטק נותר סביב 1%. הסיכוי של גבר חרדי להשתלב בהייטק בלי בגרות ובלי תואר הוא מזערי - בערך 2.5%.

דרך מרכזית לגישור על הפערים טמונה בנכונות המעסיקים להשקיע בעובדים החרדים, להכשירם וללמדם פרסונלית על בסיס התאמה אישית, ובהתאם לרמות הידע של כל עובד. בפרט בתחומי מיומנויות רכות, כמו תקשורת בינאישית, עבודה מול לקוחות, עמידה מול קהל וטיפול במשברים ובהתנגדויות.

דמיינו בחור חרדי שסיים בהצטיינות לימודי תכנות במכון לב והצליח להשתלב בחברת הייטק. הוא בעל כישורי תכנות מעולים, אך מעולם לא התנסה בעבודת צוות, בסיעור מוחות, בתקשורת בינאישית מול הלקוחות והמנהלים, בהצפת אתגרים וקשיים, בקבלת משוב, ובהבנת הניואנסים הפוליטיים של התרבות הארגונית. ידיעת המקצוע על בוריו לא מהווה אפילו חצי מהדרך להצלחה עבור בחור חרדי, שמעולם לא התנסה בסביבת עבודה מודרנית.

השקעת המעסיקים בעובדים החרדים והתאמת סביבת העבודה אליהם לא יכולה להסתכם ב"קוד לבוש צנוע" או בשמירה על כשרות. אלו לא יכולים לגשר על המתחים בין תפיסות העולם והפערים הערכיים והתרבותיים.

למשל, בחברה החרדית, קבלת סמכות של הורים, קהילה או רבנים ללא עוררין מהווה את אחד מהערכים החשובים ביותר, בעוד עובד בחברה מודרנית נדרש לחשיבה ביקורתית, לאסטרטיביות, לערעור על קונספטים קיימים, לעמידה על עקרונות ולהצפת התנגדויות.

גם צניעות וענווה מהוות ערכים עליונים בקרב החרדים, בעוד סביבת העבודה דורשת מהעובד "למכור את עצמו" דרך אינטראקציה עם הלקוחות, חיזוק הביטחון העצמי ובניית מיתוג אישי. שיחות המטבחון בארגונים רבים שרוב אוכלוסייתם חילונית יעסקו פעמים רבות בהגשמת תפיסת "חיים טובים" חומרית - חופשות, נדל"ן, תחביבים יקרים - בעוד בחברה החרדית, הבחירה בחיי צניעות וברמת חיים נמוכה היא אידיאולוגית, בדגש על אי־חומריות, בהתאם לתפיסה של "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה".

לפי דוח מכון אהרן, בשיתוף המכון החרדי למחקרי מדיניות, מבין החרדים שעברו הכשרות מקצועיות של כ־12 חודשים בהייטק, פחות מ־15% בממוצע הגיעו לעבודה בענף. למרות ההשקעה האדירה, שיעור הגברים החרדים בהייטק נותר סביב 1%. הסיכוי של גבר חרדי להשתלב בהייטק בלי בגרות ובלי תואר הוא מזערי - בערך 2.5%

כדי להתגבר על הפערים הערכיים והתרבותיים, על המעסיקים לספק לעובדים החרדים תמיכה וליווי אישיים שיותאמו לקשיים ולאתגרים שאיתם הם מתמודדים. אף שמדובר בהשקעה רבה, היא תחזיר את עצמה בסופו של דבר. זאת, בפרט לאור הפתרונות העכשוויים שיש כיום מצד טכנולוגיות בינה מלאכותית, המסוגלות "לתפור" לכל עובד תהליך הכשרה פרסונלי בהתאם לידע ולכישורים שעליו לשפר, לקצר, לייעל ולהוזיל משמעותית את תהליכי ההכשרה, ולהתאימם באופן אישי לצרכים וליכולות של כל עובד, ולעשות כל זאת בהתאם לקצב הלמידה, לרמה המקצועית, לכישורים ולצרכים שלו ושל הארגון.

רבים טוענים שהפתרון לשילוב החרדים בתעסוקה נעוץ בחיזוק לימודי הליבה, אך זוהי רק נקודת הפתיחה המאפשרת להם דריסת רגל ראשונה. כדי שיצליחו להתמיד במקום העבודה לאורך זמן, נדרשים מאמצים רבים מצד המעסיקים לסייע לתהליכי ההתאקלמות של העובדים החרדים באופן פרסונלי, על כל מאפייניהם האישיים, הערכיים והתרבותיים.