חוק התקשורת החופשית: קרעי התחיל את הקדנציה בהכרזת מלחמה

קול ישראל מירושלים, שלום רב.

בקול ענות כלשהו התפרסם לאחרונה תזכיר חוק התקשורת, שאמור להשפיע על שידורי הרדיו והטלוויזיה בישראל. הבשורה, כשמסתכלים מקרוב, היא חופש, בחירה וגיוון קולות. באופן מדוד ויסודי מנסה השר שלמה קרעי לפרום את הכבלים הארכאיים של שוק התקשורת המקומי.

קרעי התחיל את הקדנציה במשרד התקשורת בהכרזת מלחמה על תאגיד השידור הציבורי, וזה קרה במקביל להכרזה של השר לוין על הרפורמה המשפטית. אותה מלחמה כוללת בתאגיד נכנסה להקפאה עמוקה, הן לאור החסמים השונים והן כהבנה שאי אפשר לצאת לכמה מלחמות במקביל. אגב, לדעתי הקטנה, אין צורך לסגור את התאגיד וגם לא לאיים בסגירה. בדמוקרטיה יש ערך בשידור ציבורי איכותי, כל עוד הוא מאוזן ומגוון, בין שאר הערוצים הפרטיים. השר קרעי כנראה הבין והחליט בחוכמה לא להתנגש בקיר אלא לחפש אפיקים נוספים לשיפור שוק התקשורת.

כך נולד החוק הנוכחי. הוא טומן בחובו כמה בשורות. הראשונה: ביטול הצורך ברישיון על שידור חדשות. בישראל הקטנה לא כל אחד יכול לשדר חדשות, מתברר. כדי לקבל רישיון לדווח על המציאות, צריך להפקיד ערבויות של 3 מיליון שקלים ולעמוד בתנאי תוכן, לוח שידורים ותקציב. הנה דוגמה: הידעתם שבמדינת ישראל הרשות השנייה קובעת מה יהיה אורך מהדורת החדשות המרכזית? מדוע לא לאפשר לערוצים עצמם להחליט אם הם רוצים להיות "פוקס ניוז" שמשדרים תוכניות חדשות ואקטואליה לאורך כל היום, או אם רוצים להגיש תכנים אחרים? תנו לציבור להצביע בשלט. 

תנו לרייטינג לדבר

במהות, מעבר לחופש, זה יאפשר מגוון של קולות. תראו מה עשה, לדוגמה, פורום סקופים של רוטרנט לחדשות שאנחנו צורכים ברשת. שם אין מועצת הרשות השנייה ואין צורך ברישיון חדשות. שם התחרות משגשגת והאזרח הקטן מרוויח, יש לו קול וייצוג.

הבשורה השנייה היא ביטול שני הרגולטורים שקיימים היום. מועצת הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלווין, ואיחודן לגוף רגולטורי אחד, שלא יוכל להתערב בתוכן, רק יאפשר תחרות בשוק.

הבשורה הנוספת היא ברדיו. כיום יש בישראל שני ערוצי רדיו בפריסה ארצית. שניהם ממומנים על ידי המדינה: רשת ב' וגלי צה"ל. אין כל תחנה מסחרית שמשדרת מדן ועד אילת. למה? כי התדרים בישראל הם משאב מוגבל, וכי לאף אחד עד היום לא היה באמת חשוב לבחון איך פותחים את השוק.

השר קרעי מבקש לפתוח עוד תדרים ארציים למכרז – תנו לרייטינג לדבר, תנו קצת שוק חופשי בבקשה. במקביל מבקש השר להגביל את הפרסומות של תחנות הרדיו שממומנות בידי המדינה, ולהשוות את המודל לזה שקיים בטלוויזיה. זה אך הגיוני והוגן שגוף שמקבל כספי ציבור כבסיס וכמהות, לא יתחרה באופן בלתי הוגן על פרסומות, שהן אפיק החמצן העיקרי של גופים פרטיים.

יש עוד נדבכים לחוק. שחרור המודל העסקי של יס והוט, כדי להוזיל את החבילות שהם מציעים לציבור, שחרור תוכני ארכיון של התאגיד למחירי עלות, בקרה ושינוי מודל הפקות מקור, ועוד.

זועקי הגעוואלד כבר נשמעים. קשת, רשת והתאגיד אפילו הוציאו הודעת תבהלה משותפת, שנראית כאילו יצאה מ־ChatGPT של המחאה. "התוכנית היא שלב נוסף מהמהלך הכולל לריסוק התקשורת החופשית בישראל", הן הכריזו, וכמובן נכנסו פה אורבן והונגריה וקץ הדמוקרטיה הידוע. אלא שאצלן זה לא רק הגוזמאות הרגילות, אלא גם אינטרסים כלכליים.

בעלי המונופול על סדר היום שלנו פשוט מפחדים ומנסים להמשיך את השליטה המוחלטת שלהם בשוק המשודר, על חשבון כולנו.

החוק הזה מציע חופש שיביא מגוון קולות ואיכויות. והוא התחלה. לא מתיימרת, כן הדרגתית ואחראית, שתבוא כהצעת חוק ממשלתית רצינית. וכן, גם אחריו, יש עוד הרבה מה לעשות בשוק התקשורת הישראלי.