בג"ץ, אל תתערב

לא חלפה שעה מאז התקבל בכנסת בקריאה השלישית החוק לצמצום עילת הסבירות, וכבר הוגשו העתירות הראשונות לבג"ץ הקוראות לבית המשפט לבטל את החוק.

כמה משופטי בית המשפט העליון, שהיו בנסיעת עבודה בגרמניה, בראשות נשיאת בית המשפט העליון, הקדימו את שובם ארצה, כאילו פרצה, חלילה, מלחמה.

אין כל מקום לבהילות הזו. להפך, תפקידו של בג"ץ בכל עת - ובעת הזאת במיוחד - הוא לפעול מתוך ריחוק מסוים, במתינות וביישוב הדעת, ולא להיגרר ללב היורה הציבורית הרותחת. הם לא מכבי אש, הם שופטים של בית המשפט העליון. וקטטה כי תפרוץ במגרש כדורגל - אוי לו לשופט שיצטרף לחילופי המהלומות.

והאמת היא שהבסיס המשפטי לעתירות שהוגשו - רופף. מדובר, יש לזכור, בתיקון לחוק יסוד: השפיטה, ולא בחוק רגיל. ביטול חוק יסוד מעורר קושי משפטי מיוחד. לא לחינם מעולם לא בוטל חוק יסוד בבית המשפט העליון, ואין הצדקה שזה יתחיל עכשיו.

חוקי היסוד הם החוקה של המדינה, והם עומדים בראש פירמידת הנורמות. מעמדם החוקתי הוא שמקנה לבית המשפט העליון את הסמכות לבטל חוקים רגילים הסותרים חוקי יסוד. אבל בדיוק אותו מעמד חוקתי מעורר את התהייה, מה יכול להיות הבסיס המשפטי לביטול חוקי יסוד? מובן, למשל, שעתירה שהיתה מוגשת לבית המשפט העליון האמריקני לביטול סעיף בחוקה או תיקון בחוקה, היתה נדחית בבוז.

מצד שני, מכיוון שבניגוד לארה"ב אצלנו חקיקת חוקי יסוד אינה דורשת רוב של שני שלישים, ודי, לרוב, ב־61 חברי כנסת או אף פחות, הרי אצלנו מתעורר החשש של שימוש לרעה בחקיקת יסוד. ועל הרקע הזה קבע בית המשפט העליון, בכמה פסקי דין מהשנים האחרונות, שיש לו, במקרים חריגים וקיצוניים, סמכות לבטל גם חוקי יסוד.

אמנם גם הקביעות האלה נתקלו בביקורת מצד השופטים השמרנים בבית המשפט העליון (בעיקר סולברג, מינץ ואלרון), שהסתייגו הן מצורת הפעולה של בית המשפט (הרחבת סמכויותיו באמרות אגב שלא היו נחוצות לצורך העניין הנדון), והן מעצם דוקטרינות ההתערבות בחקיקת יסוד שבית המשפט פיתח. ויש טעם בדבריהם.

אבל גם לשיטת הרוב אין בסיס לביטול חוק הסבירות. גם לדעת האקטיביסטים ביותר, הסמכות לבטל חקיקת יסוד תתעורר רק במקרים חריגים וקיצוניים, וכשמדובר ב"פגיעה אנושה בליבת הזהות היהודית והדמוקרטית של המדינה" (כדברי הנשיאה חיות).

וקשה, קשה מאוד, לטעון שלצמצום עילת הסבירות יש משמעות דרמטית שכזו. האמת היא שאין כל דרך לדעת בשלב הזה מה בדיוק יהיו תוצאותיו של החוק. בהתחשב בכך שבית המשפט יוכל להמשיך להשתמש בעילות הביקורת השיפוטית הקיימות, כמו שיקולים זרים, חוסר סמכות, ניגוד עניינים, חוסר מידתיות, ועוד - ואף להרחיב את העילות הקיימות כדי "לפצות" במקרים המתאימים על ביטולה של עילת הסבירות - הרי הטענה שלפיה החקיקה שעברה אתמול שומטת את הליבה הבסיסית של המדינה כיהודית ודמוקרטית נראית בעיניי הפרזה מופלגת.

גם הטענה שמדובר בלבנה ראשונה בחומה, בפרוסה נוספת בשיטת הסלמי וכולי, היא בשלב זה ספקולטיבית. אמנם חלק מחברי הממשלה והקואליציה הודיעו שזהו רק השלב הראשון בשורה של תיקונים חוקתיים, שבהצטברותם עשויה, אולי, לפגוע בהפרדת הרשויות ובעצמאות מערכת המשפט, שהיא חלק מהגרעין הערכי הבסיסי של המדינה הדמוקרטית. אך כבר למדנו שהמרחק בין הצהרות למעשים רב, ואין לדעת אם וכיצד יתממשו תוכניות אלה בפועל.

דחיית העתירות בנימוק של חוסר בשלות הוא אפוא, לדעתי, צו השעה. מוקדם מדי לדון בהן. החלטה כזו גם תותיר פתח להתערבות בעתיד, אם הנסיבות יצדיקו זאת.