היום יציינו יותר ממיליארד מוסלמים לצד דרוזים רבים בישראל וברחבי העולם, את חג הקורבן. למרות היותו אחד משני החגים המרכזיים באסלאם, למרבית הישראלים ידוע מעט מאוד עליו. למסורת היהודית והאסלאמית כאחד, משותפת האמונה במסירות הגדולה של אברהם לאלוהים, המתבטאת בנכונותו להקריב את בנו. יהודים מציינים אירוע זה בראש השנה, ואילו המוסלמים והדרוזים מציינים אותו בעיד אל־אדחא, חג הקורבן בערבית.
אלוהים הוא אל של רחמים ואהבה, כך ששתי הגרסאות של הסיפור - היהודית והאסלאמית - מסתיימות בחיים ולא במוות. והנה, דווקא בימים אלה, של רגעים קשים ואבידות גדולות, קווי הדמיון וההבדלים בין שני סיפורי העקידה, יכולים לשמש כבסיס לחיבורים הכל כך נחוצים בין יהודים ומוסלמים. קשר שייווצר מתוך הכרה שיש סיפור גדול שלשתי הדתות יש חלק בו.
בתורה הבן הוא יצחק, ואילו בקוראן אף שזהות הבן אינה מצוינת במפורש, על פי המסורת האסלאמית הרווחת מדובר בישמעאל. חבר קרוב שלי, שהוא שייח' מוסלמי מנצרת, נשאל פעם מי הבן בסיפור ההקרבה וענה: "אם זה ישמעאל, זה אבא שלי. אם זה יצחק, זה דודי. כך או כך, זו המשפחה שלי, שאנחנו חייבים לאהוב וללמוד ממנה".
נתניהו חשף: "בן סלמאן תרם להשגת הסכמי אברהם" // צילום ארכיון: מתוך פייסבוק
חמי, הפרופסור לתנ"ך אוריאל סימון, מציין שבקריאה מדוקדקת של התורה, ניתן למצוא כבר בה מקום לשתי המסורות. זאת שכן, במקביל לסיפור עקידת יצחק, התורה מספרת גם את סיפורה של הגר, שנכנסה למדבר עם ישמעאל. כמו בעקידת יצחק, גם בסיפור זה, רוחפת על הבן סכנת המוות – באפשרות מותו מצמא, וגם כאן ברגע האחרון מגיע מלאך אלוהים לומר שהבן נחסך, והוא זוכה לברכה גדולה.
התובנה הגדולה שמפיק הרב יונתן זקס מההקבלה שבין הסיפורים, היא שהמקרא מלמד שאין נדחים - לא הבן יצחק ולא הבן ישמעאל. שניהם יתברכו, וזהו המסר שיהודים ומוסלמים חייבים לאמץ. דברים ברוח דומה, פגשתי בביקורי בביתו של פתהוללה גולן, המנהיג הרוחני של תנועת ההיזמט האסלאמית העולמית. שם ראיתי בחדרו תמונה של פסוק מהקוראן: "אברהם הוא ידידו האהוב של אלוהים". ואכן, אברהם אוהב את שני ילדיו ואת כל צאצאיהם, וכמו שאלוהים אוהב את אברהם, הוא אוהב את כל ילדיו.
אהבה משותפת זו, משתקפת בצורה מאוד מרגשת בעיניי, בכך שבכל חמשת התפילות היומיות באסלאם מוזכרת הברכה שניתנה לאברהם וצאצאיו - הצלאה אל־איברהימייה. בכך, מתפללים למעשה המוסלמים בכל תפילה, גם לשלומו של העם היהודי. מעבר לכך, גם בקוראן, סיפור העקידה מסתיים בברכה ליצחק.
שינוי פרדיגמה
במבט לימים אלה, נראה שהענקת השם "הסכמי אברהם" להסכמי השלום האחרונים בין ישראל למדינות ערב, מסמלת שינוי פרדיגמה. בניגוד להסכמים קודמים, דוגמת קמפ דיוויד ואוסלו, שנקראו על שם מקומות זרים למזרח התיכון, "הסכמי אברהם" מבטאים את המורשת הדתית המשותפת המאחדת יהודים ומוסלמים. הזהות הדתית שהיתה פעם טריז המפריד בין הדתות, כאן מתועלת ליצירת נרטיב של חיבור. אולי צריך לעשות אף צעד אחד קדימה, ולקרוא להסכמי שלום עתידיים, הסכמי יצחק וישמעאל.
שכן, בסופו של דבר, המטרה היא מעבר למזרח התיכון, מעבר ליהודים ולמוסלמים. עלינו להצטרף יחד, כדי לחזור אל האב והאם הראשונים, אדם וחווה, כדי ליצור כבוד ואחווה גלובליים לכל האנושות. התלמוד מלמד, שזוהי הסיבה שאלוהים בחר להגביל את הבריאה ולהתחיל עם אב קדמון אחד משותף לכולם (סנהדרין ל"ז ע"א).
אם במזרח התיכון המסוכסך כל כך נמצא את הדרך לפיוס וחיבור דרך שורשינו המשותפים, הדבר יכול להעניק תקווה וכיוון לעולמנו השבור, שבניית עתיד משותף לכולם אינה בגדר חלום בלבד.
הכותב הוא ראש בית המדרש לישראל והאנושות מבית רשת "אור תורה סטון"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו