אין כמעט דיון על מערכת החינוך או על מורים ומורות בישראל, שלא כולל את הקביעה שמצבה של המערכת ירוד בגלל גובה השכר של המורים.
הקביעה הזאת נכונה כמובן, גם כסיבה וגם כסימן.
"מאז שהוויקינגים המציאו את הכסף", אומר המשפט החכם, "לא נמצאה עדיין שיטת הערכה טובה יותר".
רמות השכר הנמוכות של מורות ומורים בישראל מלמדות על כך שרמת המקצוע אינה בשיאה, וגם יוצרות בעצמן נחיתות מובנית של הענף בחלקו.
אבל צריך לציין שלמטבע הזה יש צד נוסף.
יש עוד סיבה לכך שתדמית המקצוע מצויה בשפל, והיא קשורה לכותרות הימים האלה, כותרות שמלוות כמעט כל סוף שנה וכל תחילת שנה במערכת החינוך והן מבצבצות פה ושם גם במהלך השנה.
שוב התקיימה השבוע שביתה, ושוב לא חולקו תעודות, ושוב יו"ר הארגון אמר ויו"ר ההסתדרות הגיב, ובעוד חודשיים וחצי אנו צפויים להיתקל בכותרת האולטימטיבית על כך ששנת הלימודים תיפתח או לא תיפתח כסדרה, בשל הפגישות והסיכומים וההסכמים ועוד וכולי.
אפשר לדון או להתווכח על נחיצותה ועל מוסריותה של העבודה המאורגנת, אבל הוויכוח יהיה רלוונטי כשמדובר בעובדי מפעל לייצור מכונות סודה או בעובדי בית דפוס.
כאשר הדברים נוגעים למערכות חיוניות, הוויכוח הוא אחר:
האם מותר שמאבק של עובדים, מוצדק ככל שיהיה, יפגע בשגרת העבודה החיונית של העובדים? האם החוזה שבין הרופאה לחולה או בין האח לבין המטופל או בין המפקד לפקודיו אינו גובר על תנאי העסקה ואינו גוזר הפרדה מוחלטת בין פעולות מחאה והתנגדות לבין מסגרת העבודה השוטפת?
הדוגמה האחרונה ברשימה חיונית: כשם שלא תעלה על הדעת שביתה במערכת הביטחון, כך לא תעלה על הדעת שביתה במערכות חיוניות אחרות. משום מה, יש מישהו אצלנו שלא מפנים את העניין.
אבל כשמדובר במערכת החינוך, זה עוד הרבה יותר חמור, מפני שהנזק למערכת הוא לא רק נקודתי בדמות פגיעה בתלמידים, אלא הוא מתמשך ומערכתי.
ההתייחסות התמידית והקבועה למערכת החינוך כ"מקום עבודה", כמערכת תעסוקתית בעיקרה, שעוסקת בהקניית ידע ובחינוך - עושה למערכת נזק עצום. גם כך מורות ומורים מואשמים - לא תמיד בצדק - כנרפים וכשחוקים.
ההתייחסות הקבועה אליהם ואל עבודתם רק דרך הפריזמה התעסוקתית וההסתדרותית מקבעת את ההאשמה הזאת, מכתימה את מערכת החינוך כולה ועושה שמות ביוקרתו של המקצוע.
מערכת חינוך היא קודם כל מערכת חינוך. ממשה רבנו ועד פינס הזקן של מאיר שלו - מורה הוא קודם כל מורה. מקצועו הוא קודש הקודשים.
נכון שהוא גם מקבל שכר, ונכון שגובה שכרו ותנאי העסקתו הם קריטיים לעבודתו. אבל להתייחס למורים כאל ישויות מתפרנסות, זה כמו להתייחס לסופרים כאל עובדי כנרת־זמורה ואל מנתחי מוח כאל מקבלי שכר באיכילוב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו