כשברק עושה לותר קינג - זה מסוכן

לאהוד ברקיצא שם של אדם מבריק, בעל יכולת אנליטית וכישורים אינטלקטואליים מזהירים. הציבור הישראלי לא נחשף אליהם מעולם באופן ישיר. אלה תמיד עדויות אופי מאנשים שהקיפו אותו באי־אלו צמתים, וגם קצת צילומים שלו מנגן בפסנתר, שלכאורה ממחישים ניצוץ גאוני בין האצבעות.

לאחרונה, עם זאת, יוצא לציבור הישראלי להתוודע למשהו שמתקרב ל"הגות" מצידו של ברק; הוא מציף את העיתונות בסדרה בלתי פוסקת של מאמרי עמדה ובמסות עיוניות המציגות ניתוח "חד", "חריף" ו"חותך" של המצב הפוליטי. מה לעשות שלמרות הסגנון האסרטיבי, אלה לא טקסטים מרשימים במיוחד מבחינה אינטלקטואלית, ורחוקים מלשקף בשלות רעיונית. הם בוודאי נעימים לאוזניים אנטי־ליכודיות, אבל כשמנקים את הפוזיציה, עולה מהם דמותו של כותב צעיר, בוסרי, שזה עתה נחשף לכמה דברי הגות מתחום הפילוסופיה הפוליטית, והוא נלהב להשתמש בהם ולנסות את כוחו בהגיגים. זה מזכיר ויכוחים בין בני נוער שגילו לראשונה את הקסם המרקסיסטי, והם עטים בסקרנות על זהותם המרדנית החדשה.

הצעצוע החדש של אהוד ברק הוא רעיון המרי האזרחי, והוא עושה ככל יכולתו כדי להלביש על המציאות הישראלית הגיונות שעל פניו תוכלו למצוא בפרקי מבוא להגותם של פילוסופים פוליטיים מסוגם של רולס ות'ורו. המאמץ שלו להצית ניצוץ שיבעיר שריפה ביער, אם להשתמש במונחים מלקולם־אקסיים, ניכר זה מכבר, עוד לפני שהושבעה הממשלה. אולי בגלל הבוסריות המחשבתית, לא ניתן היה לייחס לדברים פוטנציאל נזק משמעותי במיוחד, מעבר להכשרה של מופעי הסרבנות והפרות הסדר.

אבל בסוף השבוע האחרון נחצה רף מסוכן, כשאהוד ברק עבר מביקורת הגותית לאמירה אופרטיבית, וקרא לציבור הישראלי להתארגן לקראת השתתפות פעילה במרי אזרחי נגד השלטון. "עלינו להגביר את המחאה ולעבור למרי אזרחי, אי־ציות אזרחי בלתי אלים", הוא תבע, ואף הציג את המודל ההיסטורי: מהטמה גנדי שסילק את הכובש הבריטי, מרטין לותר קינג שנאבק באפליית השחורים הממוסדת בארה"ב, והמורדים נגד הדיקטטור הנפשע מילושביץ בסרביה.

יש משהו אבסורדי בכך שברק, וחבורת "מטכ"ל המחאה" הסובבת אותו, מייחסים לעצמם ולשכבה החברתית שעוטפת אותם זהות של נדכאים אומללים היוצאים למאבק בשלטון עושק. זה ניכוס ציני, אטום־לב עד כאב, של אומללותן של קבוצות חברתיות אשר סבלו באמת ובתמים מדיכוי ומאפליה. אין שום קשר בין אהוד ברק לשחורים בארה"ב, ואין שום זהות גורל בין מובילי המחאות בקפלן לאומללים שנדרסו תחת הקולוניאליזם הבריטי או פשעי המלחמה של מילושביץ. זה עלבון לאינטליגנציה שלנו ולמורשת המרשימה של מאבקי המרי האזרחי.

מי שמבין שאין פה באמת מציאות של שלטון מתעמר ושכבה חברתית נרמסת, אלא מאבק פוליטי בין שני כוחות - שאחד מהם לא מסוגל להשלים עם תבוסתו - יודע גם שזו אינה קריאה אותנטית למרי, אלא הכנה פסיכולוגית למלחמת אזרחים. אסור להקל בכך ראש, בפרט לא באקלים הנפיץ שלאהוד ברק ולחבורתו יש אחריות רבה מדי לליבויו. מותר לאהוד ברק לפרסם טקסטים שטחיים. פחות רצוי שהתנסות הנעורים שלו ברעיונות רדיקליים תתקבל פה ברצינות.