מה זה השטויות האלה, אהוד ברק

רב הפיתוי בימין להסתער על אהוד ברק בעקבותחשיפת יומני הפגישות שנקבעו לו עם המיליארדר הנקלה ג'פרי אפשטיין. בנימין נתניהו, לעומתו, מעולם לא זכה להנחות שמהן נהנה ברק: ברור לכולנו שהוא היה נשחט תקשורתית לו היה נודע על קשריו עם פדופיל שפל, בפרט כשנכנס לתמונה אנטי־ישראלי וחובב BDS כפרופ' נועם חומסקי. תוסיפו לזה את סכומי העתק שקיבל ברק מקרן וקסנר - 2.3 מיליון דולר! - בתמורה לשני "מחקרים" (שאחד מהם לא הושלם, לפי דיווחים), ותבינו על איזה קלקר פריך יושבת האוטוריטה הערכית של אהוד ברק, כשהוא מוזמן לאולפנים כדי להתיז מוסר על "המושחת מקיסריה".

זה אכן מפתה להיכנס בברק על סביבתו החברתית, אבל המאמץ להכתים אותו בגלל קשריו עם דמות מושחתת אינו הגון במיוחד. כל עוד אין עדויות לכך שהיחסים ביניהם גלשו גם להתרועעות מהסוג השלישי - חבל לטנף את הנפש בספקולציות. שנאמר, אולי "רחמים"־אהוד לא ידע?

וזה גם לא יעיל. שכן מספיק לעיין ברקורד הביצועי של ברק כדי להבין כמה נלעג זה, מצד השמאל, להתייחס אליו כאל מגדלור מוסרי. מתי, בתפקידיו הפוליטיים, הוא בכלל עמד בסטנדרטים שהוא מטיף להם?

האם לא היה זה הדמוקרט הדגול אהוד ברק שממשלתו דיכאה התקוממות של ערביי ישראל בדורסנות משטרתית אלימה שגבתה את חייהם של לפחות 11 אזרחים ערבים באירועי אוקטובר 2000? אתם מוזמנים להשוות את הברוטליות הנוראה ההיא לאיפוק שבו טופלו מהומות "שומר החומות" תחת ה"פשיסט" אמיר אוחנה וה"דיקטטור" נתניהו.

את זה המחנה הדמוקרטי שוכח, בדיוק כפי שמחנה השלום אוהב לשכוח שברק - ולא נתניהו - קבר סופית את הסכם אוסלו, כשהמציא את דוקטרינת "אין פרטנר". ואחרי שחולל את אחת הטראומות המדממות ביחסי יהודים־ערבים בישראל והחריב לשמאל את חזון שתי המדינות - פנה ברק לטרפד את ספינת הדגל של הסוציאל־דמוקרטיה הישראלית. ההמונים ברחובות שנושאים שלטי "שוויון" ו"צדק" כנראה לא רוצים לזכור שהם מריעים לאיש שפיצל והטביע להם את מפלגת הבית, העבודה, ופגע אנושות ביכולתו של השמאל הישראלי לקדם סדר יום חברתי במערכת הפוליטית.

אבל, יגידו תומכיו, הוא הוציא את צה"ל מלבנון. זה נכון, על כך הוא ראוי להערכה. בכל זאת, אציע לחסידיו לבקר כמה מאנשי צד"ל שנמלטו בעור שיניהם לישראל. דברו איתם ותשאלו את עצמכם אחר כך אם נוח לכם להיות חתומים על הפשע ההומניטרי האיום של הפקרת בעלי הברית שלנו בדרום לבנון לנקמנות צמאת הדם של חיזבאללה.

נסכם: לא דמוקרטיה, לא שוויון, לא דו־קיום, ובטח לא שלום. וכזכור, גם לא סחבק. אני לא יודע מה מעידים על ברק קשריו עם אפשטיין. אבל אני חושב שאפשר ללמוד הרבה על אמינותם של מובילי המאבק למען הדמוקרטיה - כשהפרזנטור שלהם מציג רקורד ביצועי כה ירוד סביב הערכים שבעבורם הם חוסמים את נתיבי איילון בדמעות בעיניים. אני מכיר סטנדאפיסטית שהיתה שואלת אותם "מה זה השטויות האלה, אהוד ברק".