המגזר מצופף שורות

מה דעתם של מובילי דעה ברחוב החרדי בנוגע לסוגיות העקרוניות כמו חוק הגיוס?

מה דעתם לגבי התוספות התקציביות שדרשו השבוע המפלגות החרדיות? מהי העמדה החרדית בקשר לחשמל הכשר וביחס לחוק דרעי ולחוק החמץ?

התשובה היא שאין לדעת. הדיונים האלה ייאלצו להמתין בסבלנות, מפני שעכשיו אנו עוסקים בגלית גוטמן. ואתמול - בסגן ראש עיריית רמת גן. ושלשום? באנג'ל. ומחר? אני מקווה שלא יהיה עניין נוסף מהסוג הזה, אבל הרי אתם יודעים ואני יודע שיהיה. נו, ברור שיהיה. ומה שיקרה הוא ששוב יתרחש ציפוף שורות - מוצדק אך מיותר - ושוב תוחמצנה הזדמנויות ויתעוות מסלולם של תהליכים טבעיים שאמורים להתרחש. כשהתותחים רועמים המוזות שותקות, וכשהמגפונים צווחים ההיגיון ספון בחורו ונח.

יש ברחוב החרדי שיח ער, ביקורתי, מפרה, מעניין בסוגיות הפנימיות. יש צמיחה מרתקת של קבוצות שוליים שכבר מזמן חדרו אל הליבה ומבצעות שינויי עומק בתפיסות ובמבנה. יש עיתונות מפותחת, חכמה ובעלת יכולות מרשימות שיודעת להזיז דברים - וכל זה מגויס בימים המשוגעים האלה אך ורק לחזית אחת: חזית ההגנה מפני המתקפה הכוללת.

זה כמעט מצחיק: כותבים ובעלי דעה חרדים או דתיים, וביניהם האיש שקלסתרו מתנוסס כאן למעלה, שבימים כתיקונם היו קורעים לגזרים את הנציגים הפוליטיים החרדים על אופן ההתנהלות שלהם בנושאי התקציבים, עסוקים בימים אלה בהגנה ובהבעת כאב ובניסיון לבלום את ההתקפה. ככה זה - כשיש מלחמה מצופפים שורות.

זה נכון לגבי החרדים, וזה נכון כמעט לגבי כל קבוצה בחברה, במיוחד הקבוצות הגדולות בימין.

כל מערכות הבקרה, השיפור והתיקון - מושתקות, כי כולם בחזית. תהליכים טבעיים נבלמים ולא נמשכים כתוצאה מהמצב הזה, ובהכרח גם עצם העובדה הזו, של בלימת התהליכים, תורמת להסלמת הסכסוך.

מעגל קסמים רע ומזיק.

קחו את אחת השאלות המטרידות ביותר בשנים האחרונות: איך זה שאין בליכוד מאבקי ירושה? לאן נעלמו התהליכים הפוליטיים הטבעיים המתרחשים בכל התארגנות פוליטית? (אני ער לעובדה שלמפגין בקפלן יש תשובה טובה לשאלה הזו, כזו שכוללת את המילים "קיסר","דיקטטורה", "פחד", ועוד - אני מתכוון לשאול את אלה שלא מחזיקים בעמדה הזו). התשובה קשורה במישרין לציפוף השורות. מחנה שעסוק כל הזמן בלהשיב מלחמה מנציח ומעצים מצב קיים. מי שתקפו את נתניהו בעקביות וברשעות אחראים לעוצמת שלטונו. ברור לחלוטין שלו היה מחנה האופוזיציה מרפה לרגע מנתניהו ב־2020-2015, היו קורים דברים בליכוד. אבל זה לא קרה. ההפך קרה.

ואגב, זה עוד סימן לכך שהעניין לא היה מעולם נתניהו, הוא היה רק אמצעי.

כך או כך, זהו מצב מקולקל מאוד, והשאלה היא אם הוא מוצדק. אם אכן יש להבין ולסלוח להתגייסות הזו של כוחות מתונים משני הצדדים, שבצוק המלחמה מוצאים את עצמם מגויסים אליה נגד רצונם, או שמא יש לתבוע מכל כוח מתון שלא להיגרר אחרי סדר יום המותווה על ידי אחרים ולדבוק באמיתות המנותקות מ"המצב".

והסכסוך? כמו הקורונה - יתעייף וייעלם.