חלפו רק ימים ספורים של שקט על העוטף וערי ה"קאסמים" אשקלון ואשדוד לאחר מטחי הסיום החמאסניקים בערב חמישי. הארטילריה הישראלית שקטה, ומטוסי חיל האוויר כבר חזרו בשלום לבסיסיהם. משפחות מרוסקות שאיבדו את יקיריהן וסועדות את פצועיהן, ואחרים שאיבדו את בתיהם ואת רכושם. בחוצות של מה שפעם היה עזה עם רחובות ובתים, והיום חורבות וכבישים ממוטטים, מתקיימות תהלוכות ניצחון מזויפות עם קריאות שטנה ודגלים פלסטינאים. פסטיבל שלא מדלג גם על מזרח ירושלים וערי יו"ש.
ובעוד הם חוגגים, אצלנו עת ההלקאה העצמית הגיע: לא ריסקנו את החמאס, לא פגענו ביכולת השיגור שלהם, מנהיגיהם עדיין מסתובבים חופשי ומי שיכול מהם, עושה גם את ה-V באצבעותיו ונואם נאומי הסתה.
אחרים שואלים למה הפסקנו כשעדיין "בנק המטרות" מכיל "מטרות" איכותיות? למה לא כפינו פירוז הרצועה? למה לא מוחזרים גופות חיילנו ואזרחינו, למה אנחנו מאפשרים להם לקבל דלק, מזון, חשמל וסיוע הומניטרי?
מצב הרוח הלאומי שלנו קודר מתמיד. ובמידה מסוימת בצדק. מותר לערוך חשבון נפש. חשבון נפש שיאפשר לנו לחשוב קדימה. לדאבוננו צמחה בעזה מפלצת טרוריסטית שכרגע לא נין להדבירה. טרוריסטים צמאי דם, מוסתים ע"י קבוצת מנהיגים אכזריים שלפניהם רק מטרה אחת והיא להשמיד את מדינת ישראל. יש סכנה לא פשוטה מ"חמאסטן" הזאת, והאיומים ההופכים לסבבי שיגור רקטות אכן פוגעים בחיים ובמרקם החיים אצלנו, אבל הם אינם סכנה קיומית למדינתנו.
הדשדוש מול חמאס אכן מעציב, אבל קל להבין שאם ישנה סכנה קיומית היא אינה הרקטות שהם מסוגלים להמטיר על ערינו, אלא השפעתו של חמאס על תושבי ישראל הערבים ועל יחסי הדו קיום שלנו איתם.
וזהו המאבק האמיתי של הדור הזה. כבר למעלה מ-70 שנה שאנחנו מדינה יהודית דמוקרטית והייתי אומר גם מצליחה, אנושית והומנית. איננו עשויים מקשה אחת, אסור לנו להפוך את הדמוקרטיה שלנו לאנרכיה. אנחנו מעורבבים ממש באוכלוסייה הערבית, והיכולת שלנו להתקיים כמדינה דמוקרטית שוות זכויות לאזרחיה היא אותה יכולת לייצר אצל האזרחים הערבים של מדינתנו את תחושת השייכות למדינה.
המהומות בתוך ישראל, בעיקר בערים המעורבות, היו יותר מצפירת אזהרה שאנחנו הולכים בדרך הלא נכונה. אין מקום במדינתנו לפורעים, ערבים או יהודים, פורעים שלוקחים את החוק לידיהם, מפרים אותו, פוגעים ברכוש או בחיי אדם, מקומם של פורעים אלה, הרחק מהחברה בכלא.
אמת. אין סימטריה. ההסתה מהמפלצת העזתית עשתה דרכה לאזרחים הערבים שפתחו במהומות תוך פגיעה עצומה בעתידם, אבל מדינה סוברנית אמורה להתייחס לכל מפגע ולכל אחד שרומס את החוק והסדר הציבורי בצורה שווה. הוא צריך לדעת שהוא יאותר, יישפט ויוצא אל מחוץ לחברה ולא חשוב לאיזה דת הוא שייך.
זאת משימתנו המידית - להחזיר את ישראל, למשילות, לשפיות להפסיק את ההלקאה העצמית המיותרת, זאת המפלגת אותנו, ולהתגייס למשימות האמתיות שלנו בתוך המדינה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו