עד לשעות הערב המוקדמות של יום שני האחרון, ריחף מעל לשטף האירועים הבלתי נגמר נעלם גדול: תגובתו של הימין.
הצהרותיהם של חלק לא מבוטל מאנשי המחאה בדבר כוונותיהם להפסיק להגיע לשירות מילואים, לגרום לפגיעה בכלכלה בדרכים שונות ולשתק את מדינת ישראל הונחו על השולחן, והניסיון לשרטט סדר יום חדש בישראל שבו ברור מי המשיח ומי החמור הלך והתבהר. אך הימין, מצידו, היה דומם.
ניתן היה להציע פרשנויות ותחזיות, אך איש לא ידע מה עשו לאיש הימין תומך הרפורמה והממשלה כמעט שלושה חודשים של צפייה מהצד בטייסים, באנשי הייטק, במשפטנים ובעוד מוחים, שפסעו כגיבורים אל אולפני הטלוויזיה ואל שלל המחאות כשהם עטופים בהילת האדונים, ונשבעו לערער את יסודות המדינה אם דרישותיהם לא ייענו.
הפגנת הימין פיזרה מעט את הערפל, כשהמוני ימנים עלו בהתראה קצרה לירושלים כדי להבהיר את התנגדותם לחלוקה המעמדית החדשה, אך זו היתה התפזרות קטנה, מקומית.
ההפגנה ההמונית אולי הפכה את הנעלם למסתורי פחות, אך במרכז המשוואה עדיין ניצבת שאלת המפתח: לאן יבחרו מצביעי הימין, שניצח זה עתה בבחירות, לנווט את הספינה בזמן שמנסרים לו את התורן בעיצומה של ההפלגה.
לאורך השנים, הימין הישראלי פשט צורה ולבש צורה חדשה, אך ניתן לומר שבאופן מגמתי ומאפיין, הבוחר הימני הממוצע מעדיף לשמור על שלמות הממלכה גם במחיר בליעת כמויות סיטונאיות של רוק ושל גלולות מרות.
כך היה בעימות באלטלנה, כשבגין מנע בגופו עימות אלים כשהדי הכדורים שהרגו את חבריו עוד שורקים באזניו. זה בדיוק מה שהתרחש בשנות המדינה הראשונות, כשפנקס אדום היה תנאי בסיס לעבודה טובה וכשהממסד דיכא ומנע מעמד, הכרה ויציבות מבעלי דעה לא נכונה. התנהלות דומה התרחשה גם בתקופת ההתנתקות - דורסנות רודנית, מעצרים המוניים וצפצוף ארוך של הכרעת מתפקדי הליכוד. בג"ץ לא התרשם מתבונת העם ומהכרעותיו, כפי שהתבטאו בבחירות.
כעת, ייתכן שהמצב השתנה. קשה עדיין לאמוד את השפעת שתיקת הרמטכ"ל ואת התעליינות הטייסים והלוחמים ביחידות מובחרות על מי שמשרתים "רק" בגולני או בהנדסה. לא ניתן לבטל את התחושות שעולות ממראות האכיפה הבררנית וכפפות המשי שמפגינות הרשויות מול מיעוט שחוסם דרכים ומטיל אימה על אזרחים.
הפגנת הימין בירושלים מסתמנת כפתחו של עידן חדש, שבו הימין, הציבור שחש רמוס, מכריז על שינוי דפוס ההתנהלות המוכר. הרצון לעצב מחדש את הדרך ולנהל מחאה לא נגמר בהשהיית הרפורמה.
מאחורי הנעלם הגדול, מסתתרת הכרעה על יציאה ממנטליות של עבדים למנטליות של שווים. אמנם העובדה שהעבד כבר אינו עבד לא אומרת שהאדון כבר לא אדון, אך זחיחותו של האדון עשויה לזמן לו הפתעה בדמות ימין חדש, שיחדל להתרגש מגילויי הפטרונות ומאיומי הפרוטקשן והחרבת המדינה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו