"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
הפסילה - של דרעי; המסר - ללוין ולנתניהו
פסק הדין שטען שמינוי דרעי לשר "אינו סביר" מצטרף לנאומה הלוחמני של חיות, להתנגדות הנמרצת מצד האקדמיה, לעצומות, להפגנות בסופי השבוע ולשופטים בדימוס שהחלו לנאום בכיכרות • המסר הוא אחד: בכוח זה לא ילך
אריה דרעי ביציאה מביתו לאחר הכרעת בג"ץ | צילום: אורן בן חקון

הפסילה - של דרעי; המסר - ללוין ולנתניהו

פסק הדין שטען שמינוי דרעי לשר "אינו סביר" מצטרף לנאומה הלוחמני של חיות, להתנגדות הנמרצת מצד האקדמיה, לעצומות, להפגנות בסופי השבוע ולשופטים בדימוס שהחלו לנאום בכיכרות • המסר הוא אחד: בכוח זה לא ילך

יעקב בן שמש
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

למכה כזאת אפילו אריה דרעי לא ציפה. והמכה - כפולה ומשולשת. לא זאת בלבד שבית המשפט העליון פסל, בפסק דין מהדהד וברוב מוחץ, את מינויו לשר בממשלתו החדשה של נתניהו, אלא שלפסילה הצטרפו גם השופטים השמרנים של בית המשפט - מינץ ושטיין; ואם לא די בכך, הרי דווקא נימוק "ההשתק השיפוטי" שעליו התבססו השופטים השמרנים - ובענין זה הם הצטרפו לפסק דינה הנוקב של השופטת דפנה ברק־ארז - דווקא נימוק זה הוא שחוסם את הדרך העוקפת העיקרית שאותה תכננה הממשלה לסלול על מנת להשיב את דרעי לשולחן הממשלה. דרך זו היתה ביטול סמכותו של בית המשפט העליון להשתמש בעילת הסבירות כדי לבטל החלטות שלטוניות.

הנה כי כן, דווקא השופטים השמרנים, שכדרכם הסתייגו באופן מפורש מהשימוש בעילת הסבירות כדי לפסול את המינוי, הם שאמרו בקול רם וברור: יש גבול לכל תעלול. אי אפשר לשקר לכולם כל הזמן. וגם אם ידוע ומקובל שהאמת אינה תמיד נר לרגליהם של פוליטיקאים, וגם אם התרגלנו להבטחות שמופרות ברגל גסה למחרת אמירתן, לא ניתן לקבל זאת כאשר ההבטחה ניתנת לבית המשפט, ובמסגרתם של הליכים משפטיים. ומי שמצהיר בפני בית המשפט, במסגרת בקשה לאשר הסדר טיעון מקל בעניינו, כי הוא מתכוון לפרוש מתפקידיו הציבוריים בכנסת ובממשלה, לא רשאי להתכחש להבטחות מפורשות אלה כעבור חודשים ספורים. וזוהי כל תורת ההשתק השיפוטי על רגל אחת.

מבלי להיכנס ליתרונות ולחסרונות שבהצעה לבטל את עילת הסבירות, רכיב מרכזי ברפורמה המשפטית המתוכננת של שר המשפטים, שעליה הכריז דווקא ערב הדיון בפרשת דרעי, דבר אחד התברר מעל לכל ספק - לא יהיה בכך כדי להכשיר את מינויו של דרעי, ולא יהיה בכך כדי למנוע מבית המשפט העליון להמשיך ולפתח עילות משפטיות אחרות כדי להמשיך ולבטל החלטות שלטוניות בלתי ראויות.

"תסגרו לנו את הדלת?" אמר דרעי לאחר מתן פסק הדין, "ניכנס דרך החלון". ובאותו המשקל עונה לו בית המשפט העליון: "תבטלו לנו את עילת הסבירות? נפסול על בסיס השתק שיפוטי ומניעות. לא אלמן בית המשפט העליון". פסק הדין עוסק אמנם בדרעי, אך כל כולו מסר ללוין ולנתניהו.

פסק הדין שניתן הוא ניצחון גדול לנשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות. היו שתהו, ואני ביניהם, מדוע ראתה לנכון לזרז כל כך את הדיון בעתירה, ומדוע קבעה הרכב מורחב כל כך. האם לא מדובר בקפיצת ראש מסוכנת לבריכה, לפני שהתברר אם יש בה מים? ניתן רק לשער את מהומת האלוהים שהיתה פורצת כאן לו ניתן פסק הדין ברוב של שישה מול חמישה או אף שבעה מול ארבעה. אך ההימור הצליח. בבריכה היו מים, ופסק הדין ניתן, למעשה, פה אחד.

גם המסלול שאותו התווה השופט אלרון - פנייה ליו"ר ועדת הבחירות - היה מסתיים, קרוב לוודאי, בדיוק באותו המקום - פסילת המינוי בעילה של חוסר סבירות לאחר קביעת קלון. פסק הדין הוא גם חיזוק משמעותי למחנה המתנגדים לרפורמות המשפטיות. הוא מצטרף לנאומה הלוחמני של חיות מהשבוע שעבר, להתנגדות הנמרצת מצד האקדמיה המשפטית, לעצומות, להפגנות הגדולות בסופי השבוע ולשופטים בדימוס שהחלו לנאום בכיכרות ולהניח תפילין.

המסר הוא אחד: בכוח זה לא ילך. גם לבית המשפט העליון כלים וגייסות משלו. שום תיקונים ומגבלות בחוקי יסוד לא ישיגו את מטרתם אם יתבססו רק על כוחה הפוליטי של הקואליציה. אם הממשלה לא תשכיל לגבש הסכמות רחבות ולגיטימציה חוצת מחנות - המדינה תיגרר למשבר חוקתי ופוליטי, שרק ילך ויעמיק. ואולי פסק הדין יסמן גם את סוף תקופת ההרעשה - מאז הוקמה הממשלה, המשבר בין מערכת המשפט לבין הכנסת והממשלה רק הלך והסלים. כל צד ירה בכל הכלים העומדים לרשותו. מאזן האימה - ברור. הגיעה העת להניח לכלי הירייה, ולהתחיל במהלכים של הידברות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יעקב בן שמש

ד"ר יעקב בן שמש הוא מרצה בכיר למשפט ציבורי בקריה האקדמית אונו

Load more...