מוסד הנשיאות עשה כברת דרך ארוכה מאז התמרמר ד"ר חיים ויצמן כי "לא נותר לי לתחוב את אפי אלא לממחטה".
הנשיאים נוטרלו עד שהפרופ' אפרים קציר עורר את זעם הציבור בהכריזו לאחר מלחמת יום הכיפורים כי "כולנו אשמים". זה היה האות למאבק הנשיאים על משמעות מעמדם הרם.
אחריו איים יצחק נבון להתפטר ברעש בינלאומי אם לא תוקם ועדת חקירה ממלכתית לבירור הטבח בסברה ושתילה בלבנון. יורשו, חיים הרצוג, הקים עליו רבים בהעניקו חנינה מוקדמת - בטרם משפט - לבכירי השב"כ שהיו מעורבים בהריגת שני מחבלים שבויים בפרשת האוטובוס בקו 300. ויכוחים אלה קיבלו משמעות מיוחדת בהיסטוריה העכשווית. עתה, כשנה וחצי לאחר בחירתו לכהן כנשיא ה־11, נקלע יצחק הרצוג לצומת סואן של מחלוקת לאומית.
נוכח המאבק על ההפיכה השיפוטית שיוזמים בנימין נתניהו ויריב לוין, אשר נתקלה השבוע בהפגנה מרהיבה מטעם תנועות המחאה, ציפו העומדים בראשן כי הרצוג יתייצב לצידם, והתאכזבו. בראיון תקיף בערוץ 12 הטיח בו ד"ר אליעד שרגא מהתנועה לאיכות השלטון, שמלכתחילה היה עליו להכריז כי נבצר מלהעניק לנתניהו את המנדט להרכבת הממשלה, וממילא אין מקום שהנשיא יאשרר בחתימתו את החוקים החדשים.
קל להזדהות עם תביעה זו, אך היא בלתי אפשרית במהותה. דווקא שופטי בג"ץ קבעו כי חוק ייכנס לתוקפו גם אם הנשיא התמהמה בחתימה עליו. הם גם אישרו ברוב מוחלט כי נתניהו יכול לשמש ראש ממשלה חרף העובדה שהואשם בפלילים. אומנם השופטים הלכו שבי אחרי הבטחה שטרם קיים לחתום על הסכם ניגוד עניינים, אך הרצוג אינו כשיר לפסול אותו מלהיות ראש הממשלה אחרי שבג"ץ הכשירו. תגובתו הצמחונית של הרצוג לפעילותה של הממשלה הפכה אותו יעד לביקורת בהפגנות המחאה. יש בכך טעות תקן מסוימת, כי קריאות בוז לנשיא מחלישות משהו מהלחץ הציבורי, שהמוחים מפעילים על ביבי באמצעים דמוקרטיים.
ביסוד הדברים הברירה ברורה: מי שסבור כי ניתן להגיע להידברות ולפשרה סבירה על ההפיכה המשפטית הדרקונית, ימצא צידוק ללשון החיוורת של הנשיא הנרתע מלנזוף בנתניהו וביריב לוין "ברחל בתך הקטנה". לפיכך נחבא הרצוג בשלב זה מאחרי נוסח עמום, שלפיו הוא תומך בערכי מגילת העצמאות. נראה כי רוב הציבור מעדיף הסכם בין הצדדים מאשר משבר חריף שעלול להידרדר לכלל מרי אזרחי, ומי לידינו יתקע כי יסתיים בגבול החוק? די במפגין הרוג כדי שהצדדים יאבדו שליטה עצמית והמשטרה תחת איתמר בן גביר תנהג באלימות קיצונית.
כשלעצמי, איני רואה אפשרות להגיע להבנות עם הממשלה. המזער הנחוץ לה להשגת יעדיה, שהם תהליך מקוצר של הפיכה חוקתית וביטול כתב האישום הפלילי נגד נתניהו, אינו יכול להתקבל על דעת אנשי המחאה והמדינות הדמוקרטיות העוקבות בדאגה אחרי האירועים בישראל.
אלא מה? בעוד המחאה מוסיפה להתנהל במלוא עוזה בהפגנות ובעתירות לבג"ץ ובכנסת, אין זה נבון למנוע מהרצוג לנסות את כוחו בגישור. עמדה זו תעניק למחאה את האליבי שעשתה ככל יכולתה להגן על בג"ץ בלי לשבור את הכלים. דורסנות השלטון תצוף מאליה עם כישלון התיווך.
אך הרצוג מגיע להליך הגישור מעמדה נחותה. יודעי ח"ן הבחינו כבר ב־2021 שהסתייגותו של נתניהו מבחירתו לנשיא היתה רפה, ושוב עלה הטיעון כי הוסכם ביניהם מראש שבמידת הצורך יעניק לראש הממשלה חנינה מפני גזר הדין אשר יושת עליו. חשד זה הועצם בניסוחיו האחרונים של הנשיא, המעוניין להיראות בזירת הגישור כ־Honest broker. הוא יוכל לקבל אמון ציבורי לישיבתו הנוכחית על הגדר רק אם יכריז כי לעולם לא יעניק לנתניהו חנינה ולא יתמוך במסירת הרוב בוועדה למינוי שופטים לפוליטיקאים, והשאר פתוח לדין ודברים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו