מקסימום רעש, מינימום תועלת: יריב לוין פגע גם בציבור שלו

הרפורמה המשפטית, כך אומרים כולם, בעיצומה. לא מעט חוקים בעלי השפעה על מערכת המשפט נמצאים כעת בתהליך חקיקה, כמו החוק לפיצול תפקיד היועמ"שית והחוק לקביעת הרכב השופטים בעליון באופן ממוחשב (ולא על ידי הנשיא).

אנחנו יכולים לתאר לעצמנו שהמשך התהליך יהיה עתירה לבג"ץ, הקפאה של החוקים, ולבסוף פסילתם או החזרתם למחוקק. מאיפה הניחוש הזה? מכל המקרים הקודמים, כמובן. הממשלה מחליטה לשנות את מערכת המשפט, הכנסת מחוקקת, בג"ץ פוסל, כולם כועסים ומתראיינים, הציבור נעשה קצת יותר מפוחד מהממשלה שלו או ממערכת המשפט שלו, התבטאויות מקצינות, עולם כמנהגו נוהג.

בכל אחת מהפרשות הדיונים המשפטיים שונים וסבוכים, אבל תמונת המצב הכללית היא אחת, פשוטה להפליא: בית המשפט העליון של היום הוא שחקן פוליטי לכל דבר ועניין, ששופטיו עושים לא פעם בחוק כבשלהם, כולל פסילת חוקים על בסיס חוקי יסוד ולאחר מכן פסילה של חוקי היסוד עצמם. שינוי במערכת וסידור מחדש של גבולות הכוח שלה הוא הכרחי.

פייק שינוי

בהנחה הפשוטה כי בג"ץ לא יתנדב לצמצם את כוחו, לממשלות ישראל יש בסך הכל שתי דרכים לבצע את השינוי במערכת: או משחק לפי הכללים, כריתת בריתות ומינוי שופטים שיזיזו את המחט לכיוון השני (שיטת שקד), או, וזה חשוב: משבר חוקתי וקביעת עובדות בשטח. האפשרות הראשונה איטית, האפשרות השנייה מסוכנת ליציבות המדינה ואין לדעת את סופה. אבל מה שחשוב יותר להבין זה שמה שקורה כיום הוא אף אחת מהאפשרויות. פייק רפורמה, פייק שינוי. מקסימום רעש, מינימום תועלת.

הקואליציה מחוקקת חוק אחר חוק, ואלה נפסלים כמובן בבג"ץ או נתקעים בגלל הייעוץ המשפטי. הקואליציה זועקת, מתלוננת, מבטיחה ומאיימת, מערכת המשפט מגיבה בנאומי הגנה חוצבי להבות משלה, ואז – כל הצדדים מתייצבים להתחיל בסבב נוסף של המשחק המשונה הזה. ההתנתקות הוכרזה לראשונה בדצמבר 2003. באוגוסט 2005, תוך פחות משנתיים, היא כבר בוצעה. לו היה ראש הממשלה שרון מבטיח התנתקות, מכריז עליה חזור והכרז, מאיים ומבטיח, מדינת ישראל היתה מתפוצצת. גם התהליך המהיר והקיצוני של ההתנתקות הספיק כדי לייצר אווירה חברתית קשה מאוד במדינה.

הרפורמה המשפטית המלאה של יריב לוין, שהוכרזה בינואר 2023, היתה לעניות דעתי רשלנית ומסוכנת. היא יצרה תחושת איום חסרת תקדים על חלקים מהעם. ועדיין, עדיף היה לחוקק אותה בזמן קצר, כמו שמסירים פלסטר. עדיף אף יותר היה לו היו גונזים אותה כליל וחושבים על אפיקים חכמים יותר לשינוי. הצעד הגרוע ביותר הוא הצעד שנבחר: לקרוע את העם כאילו יש רפורמה מלאה, ולהישאר ללא משילות כאילו הרפורמה לא נולדה מעולם.

הרפורמה וגלגוליה הם רק סימפטום אחד. כשרואים שאותו דין בדיוק חל על ועדת החקירה שלא קמה, על הריבונות שלא חלה, על חיסול חמאס שנדחה עד להודעה חדשה, ושעל כל אלה שילמנו מחיר מלא כאילו ביצענו אותם – מבינים שאנחנו עמוק בתוך מציאות פוליטית שבה מעשים בטלים לחלוטין לדיבורים. במציאות הזאת מי שממשיך להתרגש מהתבטאויות דרמטיות והבטחות דורסניות הוא אידיוט שימושי של הצגה שממשיכה להתנהל על חשבונו.