הקצנה היא כמעט תמיד תנועת נגד להקצנה אחרת, בפרט כזו שהולכת עד הסוף ונאטמת לרעשי רקע מהשטח. הציבור החילוני, הליברלי, חש כי נקלע למצב משברי. בכל יום הוא מתעורר להצהרה אחרת ההופכת את קרביו, גורמת לו להרגיש שהמדינה נחטפת מידיו ומתרחקת מעולם ערכיו. יש לומר ביושר שגם רבים בחברה החרדית והדתית אינם חשים בנוח עם רוח ההקצנה, ושהיא מנוגדת להשקפתם ולגישתם החברתית והפוליטית.
ואולם, חלק מההקצנה, בוודאי במופעיה הקולניים יותר, היא תשובה להקצנה שמנגד. ואף שברור שהקצנה מצד אחד אינה מכשירה הקצנה מצד שני, מותר לומר שתנועת ה"רק לא ביבי" משכה גם היא לקצוות. הפגנות ששיקפו סלידה מבחירת הרוב הדמוקרטי, אובססיית אנטי־ימין בתקשורת, ומעל לכל - הקביעה החד־משמעית והבלתי מתפשרת: רק לא ביבי, לעולם לא עם ביבי.
המגזר החרדי לא ישכח איך נשלח למזבלה במריצות, איך ספג רפורמות וחקיקות שנתפסו כמכוונות באופן ממוקד נגד אורח חייו, ללא כל הידברות או נכונות לפשרה, כמו העלאת המיסוי על כלים חד־פעמיים או על שתייה ממותקת. קמפיינים שלמים סימנו אותם ואת ה"הדתה" כסיבה לכל חוליי החברה, וקראו להקמת "ממשלה חילונית בלבד". גם סמוטריץ' ושותפיו הוצגו חדשים לבקרים כחשוכים, מסוכנים ומשיחיים; וחלק משולחיהם - המתנחלים - הוצגו כערוגת אלימות בלתי נשלטת.
ההתנהלות של חברי הציונות הדתית ויהדות התורה במשא ומתן הקואליציוני מול הליכוד העניקה, אפוא, סוג של פורקן רגשי למי שאולי היו זקוקים לזה - אבל היא עלולה לחזור אל המפלגות הקטנות בגוש הימין כבומרנג. כבר כעת שואלים עצמם תומכי ימין חילונים רבים מה להם ולהצהרות האחרונות של רוטמן וסטרוק. כבר כעת שואלים את עצמם חרדים רבים - וגם דתיים לאומיים רבים - מה להם ולמקח התקציבים האגרסיבי הזה, מה להם ולסעיפים מתוך טיוטת המשא ומתן בין יהדות התורה לליכוד, שמחלקם עלה ניחוח של "חטוף ואכול, כי מחר תקום פה ממשלה אחרת".
במקום להעניק לאביגדור ("מריצות") ליברמן אפשרות לומר "אמרתי לכם", ובמקום לתת ליאיר ("תתי־אדם") גולן הזדמנות לחייך חיוך ניצחון - על הצד המנצח היה להציג פוליטיקה אחרת. לא להסתער על כל מיקרופון בפרובוקציות מיותרות ומרחיקות, אלא לפתוח דרך לממשלה רחבה עם עידן רול ואיתן גינזבורג. במקום שצוות המשא ומתן של יהדות התורה ישדר החוצה "קפצו לנו", הוא היה צריך לזכור ולהזכיר את המכנה המשותף עם בני גנץ, את שיתופי הפעולה עם מרב מיכאלי ואת ניסיונות ההתקרבות של לפיד. כבר שכחנו איך מיכאלי פיזזה בחתונת נכדתו של גפני, ואיך לפיד הגיע לאחל לו מזל טוב?
גם בנשף חלוקת השלל צריך לזכור: יש חיים לאחר ממשלת ימין על "מלא־מלא", ויש עתיד לאחר ארבע שנות שובע. זו יכולה להיות שעתם הגדולה של הפוליטיקאים הדתיים והחרדים, אם הם רק ישכילו להיזכר בגדולה ובכוח של להיות בעמדת לשון מאזניים. הפגינו קצת אדיבות של מנצחים, לטובת בוחריכם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו