אחרי 53 שנות עיסוק עיתונאי ביחסים הבינלאומיים, נראה לי כי מכלל המדינות הנתונות בסכסוך אלים וממושך - ישראל מתחשבת בלחצים מדיניים יותר מן האחרות. אילו חזרתי לאוניברסיטה, הייתי כותב עבודה סמינריונית על ההיסטוריה של הלחצים, ומגישה לממשלה הימנית, שטרם כיהנה כמותה בארץ, כמבוא לגיבוש מדיניות החוץ שלה.
באוטוביוגרפיה "סיפור חיי" תיאר בנימין נתניהו שיחה עם נער אמריקני. יש שלושה דברים חשובים, אמר ביבי. הראשון הוא היסטוריה. ומהם שני האחרים? שאל הנער.היסטוריה והיסטוריה, השיב נתניהו.
הנה רשימה חלקית:
לאחר מבצע סיני, די היה במכתב נרגז מנשיא ארה"ב דווייט אייזנהאואר כדי לגרום לדוד בן־גוריון להיפרד מיעדיו המדיניים ולהתקפל. כאשר התפטר ב־1963, עשה כן (בין היתר) מפני שלא עמד בלחצו של ג'ון פ. קנדי, שהתעקש לשוטט בכור הגרעיני בדימונה.
כעבור עשור, מנעו גולדה מאיר ומשה דיין מצה"ל לפתוח במכת מנע במלחמת יום הכיפורים, אך ורק בשל התחייבות שנתנו לארה"ב ובגלל החשש מתגובתה. ספר מחקרי חדש, "יבוא יום ויפתחו את הארכיונים" מאת חגי צורף ומאיר בוימפלד, מאושש זאת.
מקץ שנתיים דחה יצחק רבין הצעה מהנרי קיסינג'ר לסגת למעברי המיתלה והגידי בסיני. בזעמה הודיעה ארה"ב על reassessment - בחינה מחדש של אספקת הנשק לישראל. הרף עין - ורבין נסוג מסירובו.
מרחב פעולה
רשימת האירועים שבהם מחלה ישראל על כבודה היא ארוכה. למרבה המזל, אמריקה היא אימפריה ליברלית (גם הרומאים היו כאלה) ומניחה מרחב פעולה עצמאי למדי לבעלות בריתה, ובהיותי שליח "הארץ" בוושינגטון שמעתי את קיסינג'ר חוזר ומסביר במבטאו הגרמני כי ארצו "אינה צריכה לצעוק כדי שקולה יישמע".
לעיתים כפתה ארה"ב את רצונה בברוטליות. כאשר מפעילו של יונתן פולארד, ד"ר אביאם סלע, התמנה לפקד על בסיס מרכזי של חיל האוויר - הודיעה וושינגטון שלא תשתף עימו פעולה. רבין התקומם, אך חלף זמן קצרצר והוא נסוג.
בכהונתו הראשונה נאלץ נתניהו לקבל תכתיב אמריקני לסגת מ־14 אחוזים מיהודה ושומרון. רק ב־2016 קם על ברק אובמה בעניין הסכם הגרעין עם איראן. הוויכוח על משגהו עתיד להעסיק היסטוריונים רבים. עובדה אחת אינה שנויה במחלוקת, והיא שעמדת נתניהו שמה קץ לתמיכה הדו־מפלגתית הברוכה בישראל. חלק מהדמוקרטים פרשו מההסדר, והנזק ניכר.
האירוע הזה נחרט בתודעת הדיפלומטיה העולמית. ה"Economist" הקדיש מאמר לסכסוך בין ארה"ב לבין סעודיה על מחיר הנפט. הוא ציין כי אמריקה נחלשה מפני שלא התייצבה כאיש אחד מאחורי הנשיא, אלא התפלגה בין הדמוקרטים לבין הרפובליקנים. במפתיע, ציין העיתון כדוגמה לאירוע מהדהד בחומרתו שכך אירע גם לישראל, שבהתנגדה להסכם הגרעין איבדה את תמיכת הדמוקרטים ונותרה בלי קונצנזוס אוהד. הדמוקרטים כבר אינם מלוכדים בתמיכתם בישראל.
ראי לכך נמצא בעיכוב השיחה מג'ו ביידן לנתניהו לרגל ניצחונו בבחירות, עד שלשום.
בנסיבות אלה, הממשל האמריקני מתחבט בהגנה על הפעילות הישראלית הנוכחית ביו"ש בתחום הלחימה בטרור והחיכוך עם תושבים פלשתינים. כך כבר עתה, וקשייו ירבו נוכח כוונות הימין בממשלה הבאה לספח עוד שטחים ביהודה ובשומרון, או לשנות את סדרי העלייה להר הבית.
הצפי הוא שהממשלה הבאה תנוע על הציר שבין עימות חריף עם הממשל האמריקני וחלק ממדינות ערב שמשלימות עם קיום ישראל, לבין אכזבה כמעט דיכאונית בימין הקיצוני, כאילו "מה שהיה הוא שיהיה" ואין חגיגת הרחבה בהתנחלויות. אילו הגשתי עבודה סמינריונית כזאת למורי הפרופסור ישראל קולת, הוא היה תוהה בהערותיו שמא מסקנותיי צמחוניות מדי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו