שכר ההצטיינות של ליברמן

אביגדור ליברמן מתגלה כשר אוצר יעיל, שאינו ירא את הקטטה הציבורית, ולעיתים מתגנב ללב חשד מחויך כי הוא מוצא בה מידה של הנאה. משרד האוצר הגיש למורים הצעה עניינית לקביעת שכרם, ואף שיש מקום לשיפורה, היא ראויה להימנעות משביתה במערכת החינוך, שזה שנים אינה מקדמת קניית דעת.

התבוננתי השבוע בערוץ 12 והתקנאתי במורה־הרב בחינוך החרדי, שיכול לומר בפשטות: "אצלנו אין שביתות". אמנם ראוי לשלול את יחסה העוין של המערכת החרדית ללימודי הליבה, אך הכלל היהודי האוסר ביטול תורה הוא שקיים את העם היהודי. "לא חרבה ירושלים", כדבר חכמים, "אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן".

הטלוויזיה הזכירה לי בפעם המי־יודע־כמה את מורתי המיתולוגית רחל אלפר, שסיפרתי עליה לרוב. היא היתה מפא"יניקית מובהקת, אבל משהוכרזה שביתת מורים כפתה עלינו ללמוד. גידפנו אותה כי חברינו בכיתות האחרות שיחקו בחצר, אבל אלפר טרקה את הדלת בהכריזה כי "אין שביתת מורים במדינת היהודים", שכן קיומנו תלוי במשפט של ולדימיר איליץ' לנין (המאוס בעיניה) שגורל המהפכה תלוי ב"ללמוד, ללמוד, ללמוד."

לכן בעיניי המבחן העיקרי של ליברמן אינו בתשובה לשאלה כמה שקלים יוסיף להכנסת המורה, אלא אם תתקבע בפועל תביעתו שחוד החנית בשכרו ייקבע על פי הצטיינותו. אם זו תהיה תוצאת המאבק המכוער המתנהל בשבועות אלה - דיינו.

המורים והמורות המצטיינים הם מי שתלמידיהם ירבו לבחור שיעורי מתמטיקה ברמה של חמש יחידות, וגם שלוש וארבע הן בסדר גמור, ובלבד שהבוחרים בהן ישאפו להגיע להישגים מרביים. הדרך לסגירת פערים ולשוויון הזדמנויות אינה רק באזכור העוול העדתי והמגזרי בעבר, אלא בפריצת מידע קדימה. פרופ' חיים הררי ממכון ויצמן פתח מכונים לחינוך מדעי מתקדם; נפתלי בנט עודד כשר החינוך את החדרת המתמטיקה לערי הפיתוח, ובהצלחה; ועתה ליברמן יעלה את רמת הלימוד בהתנותו חלק מהשכר בהצטיינות המורה.

במי מדובר? במורה אשר לצד הלימוד המתמטי־מדעי המתקדם ידאג שלא יסיימו צעירות וצעירים את התיכון בלי לדעת בעל פה חלק מהקלאסיקה התרבותית. בלי לצטט בעל פה את קינת דוד ומוסר הנביאים נגד השחיתות ("שרייך סוררים") ובעד החתירה לשלום ("וגר זאב עם כבש"); שישוטט עימם במפעל ההנדסה המדהים בנקבת השילוח וישנן את "יפה נוף משוש תבל" ליהודה הלוי, "היירד כפנינים הטל על הר חרמון" לחיים נחמן ביאליק, ו"אנחנו מגש הכסף שעליו לך ניתנה מדינת היהודים" לנתן אלתרמן.

על זה יקבלו שכר הצטיינות, והאומה תזכה בדור המזדהה עם מורשתו וחותר לפסגת המדע, נאבק בעמעום סממניו הלאומיים הייחודיים ובשיבוש האמת הכואבת כאילו הירידה מהארץ היא בסך הכל  relocation.

אומרים לי כי זו תמימות רומנטית. נכון, אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, אבל אפשר לגלגל אותו הלאה ושוב יגיע ליעדו. כשצה"ל מגייס לוחמות לשרות מייגע, הוא בונה את האתוס. גם את זה של המורה ניתן לשקם. הצעת שכר ההצטיינות היא הדרך הנכונה.